וטפכם אשר אמרתם כו'. ושמא תאמרו במה נתקיימ' שבועתו יתברך אשר נשבע להביא אותנו לארץ באומרו לכן שהיא שבועה אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם כו' והבאתי אתכם כו' הרי שנשבע לדור הזה וכן הוא אומר פרשת שלח לך אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה במה תתקיים השבועה ההיא לזה אמר וטפכם כלומר נוסף על יהושע וכלב גם טפכם כו' המה יבאו שמה ולא יתעכבו על מאמרכם. באופן שהם יעשו את שלהם ואני אעשה את שלי. והוא כי אם שאמרתם בפניהם שלבז יהיו לא ישימו לבעל דבריכם כ"א שיבטחו בה' והמה יבאו שמה מאליהם בבטחה ואז אני אעשה את שלי כי ולהם אתתנה. ואחר כך הם יוסיפו להטיב מעשיהם וע"כ והם יירשוה והוא במה שידענו כי מתנה יש לה הפסק וירושה אין לה הפסק ובזה יאמר הנה אני להם אתננה בתורת מתנה שיש לה הפסק שאם יחטאו תהיה לזולתם אך ידעתי כי בצדקתם המה יירשוה כי יעשו מהמתנה ירושה שאין לה הפסק כל ימיהם:
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 1 · פסקה 39
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50