תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 43 · פסקה 22

ויאמר שלום וכו'. אמר הנה אתם יראים על עצמיכם ולא על חמוריכם וחפצים לתת כסף ראשונה. והנה על עצמכם שלום לכם ועל חמוריכם אל תיראו והכסף המושב לא נקבל כי הנה אלהיכם ואלהי אביכם וכו' לומר אל תתמהו על פלא כפול תת הוא ית' מטמון ושומו ג"כ תוך האמתחות כי הלא גם לכם זכות כפול כי הוא ית' אלהיכם וגם אלהי אביכם מהיותו אלהיכם נתן לכם מטמון. ומהיותו אלהי אביכם נתנו באמתחותוכם ואם תפחדו פן אדוני יתבענו מכם אין פחד כי הנני מודה כי כספיכם בא אלי ומידי יבקשנו:

או יאמר הלא מצאתם איש צרור כספו בשקו. וא"א שגנבתם כל איש כסף עצמו בצרור שלו אם לא שהנחתי כסף כל איש בצרור שלו שאלו הייתי מתיר הכסף ונותנו בכלל יתר המעות. איך יתכן בירר כל אחד מכם כספו בין מעותי וצררו בצרור שלו. והנני מעיד כי כספיכם בלתי צרור בא אלי באופן בלתי החשדה.

או יאמר לא ימנע או נתתם לי כספיכם או לא נתתם ונשאר בידכם אם נתתם אלהיכם וכו' נתן לכה מטמון ואם לא נתתם כספיכם בא אלי מעצמי מן השמים. וז"א בא ולא אמר נתתם לי באופן שלא יבצר מהיות נס או אצלי או אצליכם:

או יאמר ראו עתה כי ה' נתן לכם מטמון כי הנה כבר כספיכם בא אלי ובכן מטמון משלו נתן לכם ה' ושמא תאמרו אולי לב אדוני לא כן היא עמכם ואני הוא המדבר על לבבכם מעצמי על כן ויוצא עליהם את שמעון שיספר להם טוב לב אדוניו כמשז"ל (ב"ר צ"א) ויאסור אותו לעיניהם לעיניהם בלבד רק הוציאו מיד וכן או' כי בהיות יוסף בבור. היה שמעון זורק עליו אבנים ויוסף היה עתה זורק לו פטומות. וגם היות שמעון בלתי אסור בבית הסוהר הורה באומרו ויוצא אותו עליהם שלא היתה ההוצאה מהסוהר שתהיה יציאתו אל כל העולם רק אליהם כי מהם בלבד היה נסתר: