תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 2 · פסקה 15

ויקח ה' אלהים את האדם כו'. הנה למעלה אמר וישם שם את האדם כו'. ולמה חוזר ואומר ויקח כו' והנה היה אפשר לומר כי אומרו למעלה וישם שם הוא בעדן הנזכר שם ולא בגן:

אך אחר אומרו אשר נטע ה' אלהים גן כו' אז ויקח אותו מעדן ויניחהו בגן אך לא יתכן כי הלא לפי הסברא עדן הוא גדול האיכות מהגן ואיך יכניסהו תחלה ויורידהו אחרי כן:

אמנם בבואו ית' להודיע איך צוה לו ז' מצות בפסוק ויצו עליו כו' הקדים ואמר ראו נא חיבתו ית'. כי אין צ"ל קודם עשות מצוה. כ"א גם קודם הציווי הכניסו בגן עדן. ואין זה כ"א ע"י שיתוף מדת רחמים. וזהו ויקח ה' אלהים כי היות שיתף ה' עם אלהים. היה סיבה שלקחו ויניחהו כו' ואח"כ ויצו עליו כו' ויתכן ע"ד זה כי הנה מצד הגוף לא היה ראוי יונח בגן עדן כ"א מצד הנפש. אמר כי ויקח ה' אלהים שהם רחמים ודין. את האדם שמרבה האת. את הנפש ואומרו האדם על הגוף את הגוף בשם רחמים. ואת הנפש בדין. ויניחהו כו' והורה עוד בפסוק היות חומרו זך. שהיה כדאי לילקח בידו יתברך שהוא מצד דקות איכותו. כי דבר גשמי בעצם אין לו ית' אחיזה בו או שזיככו יותר על ידי לקיחה. שיהא זך הרבה שיהא ראוי להיות בגן עדן בגוף ונפש. וזהו ויקח ה' אלהים בעצמו ולא ע"י מלאך. את האדם בגוף ונפש ויניחהו כו' ואומרו לעבדה ולשמרה. הנה כתבנו מאמר רז"ל לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה מצות ל"ת. ופירשנו שהוא כי ע"י מצות עשה. יורק שפע עליון ומשקה את עצי עדן ומצמיחן. וע"י השמר מעבור מצות ל"ת שומרה מלהתערב זר. הוא כח הטומאה בגן בבחינה המתייחסת אל נפשו. ויתכן כיון לומר למה בחר באדם ויקחהו לתת לו מנוחה. ולא עשה כן למלאכיו עושי רצונו. לז"א לעבדה ולשמרה. והוא כי האדם מוריד שפע במצותיו ושומר הגן ומצמיחו. מה שא"כ למלאכיו שע"י היותם משוללי יצה"ר. אין הקב"ה קובע להם שכר על פירות' להשפיע בעצי עדן. והוא הכתוב אצלנו על מאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: