תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 11 · פסקה 5

וירד ה' כו'. הנה ירידה זו היא לדון אותם. ואמר כי מדת רחמים עם בית דינו וזהו וי"ו של וירד. כי שתי הבחינות ירדו לעומק הדין. ויאמר ה' להליץ בעדם הן עם א' ושפה א' לכולם לומר גם כי לעשו' הפך רצונו ית' כיוונו. עם כל זה אחדות ביניהם כי בקשו להדמות אל הקדושה. וזה החילם לעשות ואע"פ שסופם. לרעה. כיון שהחילם הוא אחדות שהוא חדא לטיבותא ראוי לרחם עליהם. אך לעומת זה הוא האחדות שהוא חדא לטיבות' חדא לריעותא כי ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ע"י האחדות והכנתה להרע כנזכר. ונמצא העולם אבד בהגביה הטומאה. ע"כ לא ימותו כעת. אך נסיר ההכנה לבל תבא כוונתם אל הפועל ולכן הבה נרדה כי אמר ה' נכין דרך שנרדה בעולם השפל. ולא תהיה תמיד שכינה מסולקת ממנה כאשר היתה כונתם איך יהיה במה שנבלה שם שפתם ויתבטל האחדות. באופן שלא יוכלו לעשות דבר מאשר יזמו לעשות. ע"כ ויפץ וכו' ובראותם כי ע"י פירוד לא יצליחו. אז ויחדלו לבנות העיר באופן שהיו ב' דברים. א' כי שם בלל שפתם שלא ישמעו איש שפת רעהו. ב' כי ויפץ ה' אותם בארץ ואז ע"י שתים אלה ויחדלו כו' משא"כ באחת.