תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 9 · פסקה 27

וישלח פרעה כו'. אמר חטאתי הפעם כי לא חטאתי רק הפעם הנה בדצ"ך אמרת שהוא לדעת כי אני ה' הוא מציאותו ית' הוא העיקר הראשון שאמרת בזאת תדע כי אני ה' ובעד"ש היו שאדע כי אלהי ישראל הוא בייחוד כמאמרכם למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ועדיין הייתי חושב כי להיות אלהי ישראל לא הייתי חייב לקיים גזרתו כ"א עתה בברד שאמרתם למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ שהוא כי אינו כשרי האומות שלא ישתרר שר על זולת עמו כי אין כמוני משתרר על הכל וע"כ בברד הכרתי שאני חייב וע"ז אני אומר כי אם חטאתי הוא הפעם בלבד שהודעתם לי הדבר כי מאז התריתם בי היה לי להודות ולעלות על לבי כי כאשר צדקתם בראשונות תצדקו גם בזאת להתחיל לעשות רצונו ית' ואחר הוידוי אמר ה' הצדיק כו' לומר אל יחר אפו לבלתי קבל תשובה כי הלא לא יודע גודל צדקתו כי ה' הצדיק אם לא במה שאני ועמי הרשעים ועכ"ז יקבל תשובה כי לפי גודל החטאים יודע יקר הרחמים. או יאמר במ"ש כי בברד הורה לו הוא יתב' היותו מושל בכל והשר והמזל לא ימנעו רצונו ית' כי הוא בראם ובזה יאמר עד כה חשבתי כי השר גם הוא מעכב באופן שאם אני הייתי מרשיע שגם הוא הרשיע בעוזרו אותי אך עתה אומר כי ה' הצדיק ואני ועמי בלבד הרשעים אך לא השר כי לא ממנו הוא העיכוב כ"א ממני ומעמי כי אין לאל ידו לעכב ובודאי שאינו מעכב כ"א אני ועמי בבחירתנו. או יאמר מה שהוא ודאי כי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים אך אם גם ישראל צדיקים ליגאל אם לאו איני גוזר אומר ע"פ מעשיהם: