תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 21 · פסקה 36

כי יגנוב איש שור או שה כו'. כהתימו לדבר צרת המיצר את הזולת. גם שמכפרים עונותיו. אמר הנה זה הוא בנגיפה וצרה. אך אם עוד יוסיף למוכרו. ולמוסרו בידי נכרים גדול עונו מנשוא. וע"כ סיפר לנו ית' ענין מכירת יוסף. והרעה אשר מצאתנו עליה למען נראה ונקח מוסר. והוא כי הנה יוסף היה מתנהג עם בני לאה בשררה. כמאמר הכתוב (בראשית ל"ז) היה רועה את אחיו בצאן. כמפורש אצלנו שהיה רועה אותם כרועה עדרו משתרר עליהם. וכבכור שור היה מנגח' בהוצאת דבה ובספור חלומות המורים שררה. אך עם בני בלהה כו' היה מתנהג בחבה ובהשואה וכמשמש אותם וכמאמר הכתוב והוא נער את בני בלהה כו'. באופן כי בערך קצתם ידמה לשור ובערך קצתם ידמה לשה. והנה גונב מארץ העברים על ידי כלם כאחד. וזה יאמר כי יגנוב איש שור בבחינת בני לאה. או שה בבחינת בני הלחנות וטבחו או מכרו. כי זה וזה היה שוה בעיניו מכירה כטביחה. ע"כ חמשה בקר שהם חמשה הרוגי מלוכה. מפאת חמשה בני לאה כי גם הם מתייחסים לשור או בקר כי הם בעלי שררה תחת בחינת השור וארבע צאן הם ארבע הרוגי מלוכה אחרים מפאת ארבע בני הלחנות תחת בחינת השררה שהם תשעה כי העשירי היה קדש. כאשר שמענו אומרים בשם הר"ש מולכו ה' ינוח נשמתו. כי על שצירפו שכינה עמהם נתן משלהם נפש אחת לעוזרם בכפרה. וש"ת הלא כל אשמת דבר לא היה רק על יהודה כי הוא מכרו ואם אין גניבה אין מכירה. לז"א אם במחתרת כו'. לומר אל יאשם יהודה. כי הלא הם במחתרת. הוא הבור שהושלך שם יוסף היה נמצא בעצה זו הגנב. הוא יהודה שגנב ומכר אז אין לו דמים. כי בן מות היה כי הלא להמיתו היה כוונתו. אך בהפוך הוא כי לא בעצתו הושלך ואדרבה להעלות משאול חייו כיוון באומר מה בצע וכמאמרם ז"ל. כי בזכות שהעל את יוסף מן הבור הציל הוא ית' את דניאל מגוב האריות והראיה כי הלא ברוח הקדש שיבחו אביו באומרו מטרף בני עלית. וז"א אם זרחה זריחת רוח הקדש של הנקרא שמש. הוא יעקב כד"א והנה השמש והירח הוא עליו הנה יראה כי דמים לו ואינו בן מות חלילה. אך אם כל זה שלם ישלם כי זולת הארבעה וחמשה הנזכרים. עוד ישלם יותר כאשר יתבאר:

ועוד ראיה כי תם וישר הוא בדבר. כי הלא אח"כ על גביע הנמצא באמתחת בנימין ענה יהודה ואמר מה נאמר לאדוני כו'. הנני עבדים כו'. והוא כי אמר האלהים מצא את עון עבדיך. שהוא גניבת ומכירת יוסף לכן הננו עבדים וכו'. וז"א אם אין לו ונמכר כלומר אם יונח כי אין לו דמים הרי נתכפר כי הלא ברצונו היה נמכר בגנבתו והיה מוסר עצמו לעבד עולם. כ"ש כי דמים לו כמדובר. ומה שאמרתי שלם ישלם כי יוקח מידו כפלים. הלא הוא כי גם שכיוון לטובה הלא לא יבצר שהמצא תמצא בידו הגנבה. כי כפל המציאות יש לו במה שהיתה בידו הגנבה על כן מעת ענין מכירת השור שהוא יוסף. עד חמור שהוא רדתו עד בת איש כנעני עד ענין השה שהוא גדי עזים מן הצאן. הנקרא שם כד"א (דברים י״ד:ד׳) שה עזים שהוא ענין תמר שהוא משור עד חמור עד שה בין שלשת הדברים האלה חיים שנים ישלם שקבר ער ואונן כמז"ל (ב"ר פ' פ"ה) שעל עון שלא גמר המצוה להציל את יוסף לגמרי קבר את בניו. והזכי' בנתיים עון האשה. באומרו עד חמור הוא כמאמרם ז"ל כי גם עון הכנענית גרם מיתת בניו כמשז"ל שעליו נאמר בגדה יהוד' גוי ובעל בת אל נכר. ושיעור הכתוב מעון שור עד עון חמור עד ועד בכלל שעד זמן ענין השה חיים שנים ישלם. הרי כי לקח מיד ה' כפלים א' מבניו שנית מענין ארבעה וחמשה הנאמרים: