תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 14 · פסקה 28

מקצה שלש שנים כו'. אמר הלא צויתני כי שנה אחר שנה אלכה לי אל המקום אשר בחר ה' ושם אוכל כל ברכת מעשר שני אשר ברכתני והלא אוציא כל השתי שנים תוך ירושלים אוכל ושותה כל מעשר דגן תירוש ויצהר לרוב אשר נתת לי ה' ומתי אעשה לביתי. כי הלא זה שנתים לא אוכל ללכת לעירי. ואם אלכה לי לפתח ולשדד את אדמתי ולזרוע ולקצור ולזרות הלא לא יהיה רק מעט מזער כמתגנב ושב לירושלים ושם איככה אוכל וראיתי באבדן ביתי. אל תחוש כי הלא הנני מבשרך כי מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אשר הם מעשרות השנתים ימים אשר היית שם ותבואת השלישית שהיא מאשר תזרע בשנית. ודע לך כי ובא הלוי כו' והגר והיתום והאלמנה לקחת זה מעשר ראשון. ואלו מעשר שני. וכל כך יהיה להם כי ואכלו בשעריך ושבעו ומזה תוציא מה יהיה ריבוי נשאר לך וכל זה שאמרתי שתתן לכל אלה לא מבלי אין לי חלילה לתת להם כאשר נתתי לך כי אם שחפצתי יהיה על ידך למען יברכך ה' אלהיך בזכות מה שתתן על ידך להם. והוא מאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כאשר נזכירהו לפנים בס"ד. כי הוא ית' חפץ לזכותנו בתת לעני למען נתברך על ידו וש"ת הלא מה נעשה והשנתים ימים מה נעשה כי מעט הוא אשר נהיה בשערינו לעבוד עבודת שדותינו וכרמינו וזיתינו. אל תחוש כי הנה בכלל הברכה הוא כי במשלח יד אחד שהוא במעט עסק חבירך בהפלגה וז"א בכל משלח ידך ולא אמר ידיך לומר כי אפילו במשלוח יד אחד שהוא רמז אל מיעוט העסק תבורך ברכה רבה: