תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 32 · פסקה 25

ויאמר בני גד כו' לאמר עבדיך יעשו את אשר אדוני מצוה לומר מה שראוי לאמר הוא כי אף אם לא נתחייבתי בדין לעשות כן למה שאנחנו עבדיך ואתה אדון לנו נעש' מצותך כחיוב העבד לאדון וזהו אומרו לאמר עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה לומר ועוד נוסיף כי לא נבנה שום דבר אפילו בערי' שלנו בערי הגלעד כ"א טפינו נשינו וכל בהמתנו יהיה שם בערי הגלעד כאשר המה ואפי' לא נבנה הפרצות שלהן כי הלא לא כלנו נלך כי ועבדיך יעברו כל חלוץ למלחמה שהם גבורי החיל וישאר מהעם עם הטף ומקנה וזה כאשר אדוני דובר באומרו ועבר לכם כל חלוץ כי גם שאפשר שלא עשה עיקר מזה הרי דבר אותו בלשונו וזהו כאשר אדוני דובר. אז בראות משה מאמרם זה שהראו כי לא הי' שורת הדין רק שלמה שהם עבדיו והוא אדון למו יעשו צוויו אז ויצו להם אמר דרך צווי כלומר זאת מצות ה' וזהו ויצו להם את אלעזר ואת יהושע וכו' כי זה הוא שורת הדין מרוח ה' דבר בו ולא מלבו כי אם יעברו יתן להם את ארץ הגלעד ואם לאו ונאחזו בארץ כנען. אז אמרו לאמר את אשר דבר ה' כו' לומר לא כבראשונה שאמרנו שלעשות מאמרך נעשה גם שלא יהי' הדין כך אך עתה שאמרת שורת הדין אנו אומרים כי מה שראוי לאמר הוא כי את אשר דבר ה' כן נעשה שהוא מה שאמרת כעת שאם נעבור תתן לנו את ארץ הגלעד ואם לאו ארץ כנען והנה בכלל מאמרם זהו גם כן שלא יעברו ויאחזו בארץ כנען ע"כ הוסיפו ואמרו נחנו נעבור חלוצים כו' ואתנו מעתה אחוזת נחלתינו מעבר לירדן מזרחה:

ובמסרה נחנו ד' במקרא. כולנו בני איש אחד נחנו. ונחנו מה. נחנו נעבור חלוצים. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת. ויהיה הענין כי יהיה בני איש צדיק ואומרים בני איש אחד נחנו כלומר בני איש צדיק כי כל אנשי' שבמקרא צדיקים וא"כ גם כי לא נעסוק בתורה ומצות ייטיב לנו בזכות אבינו גם כי נחנו מה מצד עצמנו כי זכות אב תעמוד לנו גם נחנו מה משוללי זכות אך לא זו הדרך כ"א שנחנו נעבור חלוצים מזכיות עצמנו. שהן אמת שהיה אפשר לומר כ"א נהיה משוללי זכיות תעמוד לנו זכות אבותינו זה יהיה אם גם עונות לא יהיה לנו אך אם נחנו פשענו ומרינו מה יסכן לנו זכות אבותינו הלא אתה לא סלחת על זכותם כי עון עצמנו אינו נמחק כלומר ולכן טוב לנו נעבור מהעולם חלוצי צבא זכיות משלנו אל מלך ישראל: