תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 32 · פסקה 6

וישובו המלאכים כו'. זולת מה שכתבנו באומרו לאמר עוד יכוין לומר כי אמרו לו המלאכים אתה אומר שעם שהוא עשו הוא אחיך. ובזה בטחת לשלחנו שאפשר שב אפו ממנו כמאמר הכתוב וישלח כו' אל עשו אחיו שהוא שעם שהוא עשו הוא אחיו. אך נהפוך הוא כי אדרבה אע"פ שהוא אחיך הוא עשו וז"א לומר כו' כלומר מה שראוי לאמר הוא אל אחיך אל עשו ולא לאמר אל עשו אחיך כאשר חשבת בשלחך אותנו. ובדרך הזה יצדק אומרו וגם הולך לקראתך כי הלא אין פעולת עשו תוספת על פעולתם לומר באנו וגם הולך עשו. אך בזה הבל הוא כי באנו אל אחיך ואינו כאח רק עשו רע הלבב ונוסף על רוע לבו כי וגם בפועל הולך לקראתך להצר לך והנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ה) שהיה רוצה ללכת למצרים לקחת המכס מאת המלך למצא אח"כ במה יאחז עם יעקב להרע לו והוא כי הוקשה למו מלת הולך שהיל"ל בא לקראתך שהן שתי תיבות דסתרן אהדדי על כן פירשו הולך מצרימה לבא ע"י כן לקראתך להאחז עמך ע"י מכס נכסיך. וע"ד הפשט יאמר הנה הליכתנו אליו היתה מתייחסת לביאה כי היתה בקירוב הלב. וביאתו לקראתך תתייחס הליכה כי אינו להקביל פניך בבחינת קירוב רק דרך פירוד הלב וזה באנו אל עשו וגם הולך לקראתך ולא היפך כטבע הענין לומר הלכנו אל אחיך כו' וגם בא לקראתך:

ועוד אפשר רמז ברבוי הגם שמרבה שרו של עשו שגם הוא בא לקראתו וכן היה כי תחלה שרו נתאבק עמו ואחר כך הגיעו עשו אליו ורבוי הגם יחזור אל השר וד' מאות איש באים עמו כלומר אך השר אינו כ"א שיקדים אליו: