תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 22 · פסקה 2

ויאמר קח נא וגו'. הנה אומר נא לא יצדק לשון בקשה. אך הנה היה מקום יאמר אברהם הלא לא פתאום יעשה הדבר הזה. כי גם שאני אחפוץ לעשותו אולי לא יאבה יצחק. כי מי נער במיטב ימיו יאמרו לו לשוחטו. ולא יתחמץ לבבו לפחות לסרב מעט. וע"כ טוב טוב הוא לאט לי לנער. לדבר אל לבו יום יום עד אקריב אותו לרצונו. לז"א קח נא כלומר עתה. בעת הזאת לבו שלם. והוא כמ"ש מרז"ל (ב"ר פ' נ"ה) כי בעת ההוא היה דבר יצחק אל ישמעאל. מה תתפאר שמלו אותך בן י"ג שנה ולא מאנת. הלא לא היה זה לך כ"א בקצת אבר א'. ואני אלו יצוה ה' לשוחטני לשמו הייתי עושה. ובזה יאמר קח נא כי לא יסרב ולא תצטרך לאמר לו דבר. כ"א קחנו עמך ולך לך וגו'. והעלהו מבלי שתודיע לו דבר מעתה. כי רוצה הוא ולא תצטרך לומר דבר. כ"א אליך ולא אליו. וז"א אליך. כי אשר אצטרך לו' הוא אליך בלבד. ומה שאצוה לאמר לך לך. ולא בכל מקום אשר תראה. הלא הוא כי שם היא ארץ המוריה. והענין כי אינו דומה הקרבן הנעשה שם לנעשה במקום אחר. כי הלא הוא שם שער השמים מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. והמקריב שם הוא כמקריב למעלה. וזה יאמר לך לך אל ארץ המוריה. כלומר אל מקום המורה שם יה. והוא כי ביה ה' צור עולמים. העה"ז בה"א והעה"ב ביו"ד. והנה היכן מתקשרים שתי אותיות אלו אם לא במקום המכוון כנגד העליון. כאלו הה"א של מטה והיו"ד של מעלה מתחברים שם. וזהו המוריה שהוא מקום המורה יה שהם כאלו שם יה מתחבר שם. ומה לנו אל היות במקום ההוא. הלא היא כי והעלהו שם. כלו' במקום של ב' האותיות כי גם במקום של היו"ד שם תעלהו לעולה על מקדש העליון. וכן ארז"ל (שם נ"ו) וישם אותו ממעל לעצים מכוון כנגד כסא הכבוד. כד"א (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו. ושיעור הכתוב והעלהו שם שהוא למעלה עם היותו על אחד ההרים וכל מה שאצטרך לאמר הוא אליך. וזהו אשר אומר אליך: