והיה נכון לבוקר כו'. הורה ההפרש שבין נתינת הראשונות לאחרונות כי בראשונות קדמה שכינה להר סיני טרם בא ישראל נגד ההר ומההר בא הוא ית' להקביל פניהם כחתן היוצא לקראת כלה כמשז"ל על פסוק ויוצא משה את העם כו'. ובפסוק ה' מסיני בא ולא אמר לסיני בא והיה זה סיבה לסייע את ישראל לייחד את לבם לאביהם שבשמים בבואם נגד ההר כאומרו ויחן שם ישראל נגד ההר אך בפעם הזאת השנית לא זכו לכך רק שאמר למשה ונצבת לי כלו' התיצב אתה בשבילי עד אייחד שכינתי שם וכן היה שאחר עמוד משה שם אמר וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם כו' ואע"פ כן ואיש לא יעלה עמך כו' כי אף גם עתה לא יבצר משם שפע גדול מאד:
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 34 · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50