תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 28 · פסקה 37

ועשית ציץ וכו'. הנה הציץ מכפר על עזות פנים וע"כ הוא במצח כי שם ביתו כד"א ומצח אשה זונה היה לך כו' ולפ"ז יתכן המשיל המצח אל הציץ וירמוז לאדם כי תחת היות המצח כלי לחטוא יהפכנו לעבוד את ה' כי יעשנו עדי וציץ ויהיה זהב הפך אשר מצחו נחושה שהוא מתכת קל וקשה ובלתי חשוב כי אם כזהב כבד ורך וחשוב כך תהיה עניו כבד ראש ובלתי קשה ולא תשים מצחך רק על דבר חשוב כזהב ושיהוה טהור בלי לכלוך שום פניה מצטרפת כי אם טהור שאם דרך משל יהיה ליסר רשע לא תכוין ע"פ דרכך לינקם על דבר שהקניטך ואם יקשה בעיניך הנצל מזה עשה זאת תחלה שהוא ופתחת עליו וכו' ואח"כ ושמת וכו'. והוא כי הנה ידוע מרז"ל כי במצח כל איש מפותח בו כל מעשהו אם טוב ואם רע. ובזה יאמר עשה מעשים באופן שכל שיפותח במצחך יהיו דברים המורים חותם עבדות לה' שיהיה הכל קדש ולא יהיו בו מפות' דברי עונו' וזהו פתוחי חותם של קדש לה' ואז ע"י היות כל אשר במצחך פתוחים של כשרון מורים היותך עבד חתום קדש לה' אז תבטח כי כשתשים מצחך לעומת רשע ורע ודאי שיהיה לשם שמים משולל פניה בלתי טובה וזהו ופתחת כו' ושמת אותו על פתיל תכלת כי כשתפתח אותו פתוחי חותם כו' אז ודאי שושמת אותו לעומת זולתך יהיה על פתיל תכלת הוא חיבור לכסא הכבוד בנמשל לתכלת. כמאמר רז"ל (מנחות דף מ"ד) תכלת דומה לים ים לרקיע רקיע לכסא הכבוד. ומה שתשים מצחך לא על שפלים לשפלותם כ"א על רמים וזהו והיה על המצנפת שהוא על רם בעל גסות הרוח נמשל למצנפת כי ע"כ המצנפת שהוא גבוה מכפר על גסות הרוח להביא למוטב ולא כמסתר פנים ממנו. כ"א שים מצחך לעומת מצחו ולא תירא כי ה' עמך וזהו אל מול פני המצנפת יהיה: