תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 17 · פסקה 20

לבלתי רום לבבו כו'. עתה בא ופירש. והוא כי הנה כתבנו כי באומרו לא ירבה לו סוסים אין עיקר הטעם שלא ישוב את עמו מצרימה כ"א שהוא דבר נמשך גם כן מרבוי הסוסים וכן באומרו ולא יסור לבבו אינו אלא שרבוי הנשים יש עמה רעה ידיעה ועוד הוספת רעה על הרעה הנהוגה מעצמה כמפורש למעלה וכן צוה ית' שלא בלבד יהיה צדיק כי אם גם ידבק בספר התורה ככל הכתוב למעלה. על כן בא ופירש טעם כל אחד מג' העיקרים הנאמרים. ועל הא' והיא על ריבוי הסוסים אמר לבלתי רום לבבו מאחיו כי יתגאה כמפורש למעלה. ועל השנית מענין הנשים אמר ולבלתי סור מן המצוה כו' שעל ידי המשכו אחר תאוות הגופנית ישליך המצות אחרי גוו. ועל השלישית אשר החמיר לידבק בספר התורה אמר למען יאריך ימים כו' כי עץ חיים היא למחזיקים בה. וש"ת באריכות ימיו יש הפסד לבניו "ד ר"י בן קרחא שבירך לאיש שיגיע לחצי ימיו ונתן טעם ואמר שאם יהיה כמוהו הבאים אחריו האם בהמות ירעו לזה אמר הוא ובניו כו' לומר כי בת"ח כשמאריכים אלו הרבה אולי יש גדולים בשנה כאלה ולא הגיע זמן הנהגתם ובהאריך אלו לא ישאר זמן לאחרים. אך המלך שבניו ודאי קטנים הרבה מהאב בשנים ואין אחרים יורשי עצר בקרב ישראל אין קפידא כי הלא אחר אביהם ימלכו הם על כל פנים וזהו הוא ובניו בקרב ישראל. ובדרך הזה אין קשה מה שלא אמר למען יאריכו ויחזור לאב ובנים: