תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 49 · פסקה 23

וימררוהו ורבו וישטמוהו וכו' הנה פסוק זה קשה להולמו אמנם יאמר מה בין משטמת אויבים בני אדם לאדם למשטמת כחות הטומאה הבאים להחטיאו כי מבני אדם עם היותם בעלי בחירה אפשר להמלט יותר מכחות טומאה הבאים להחטיאו. כי עם הצטרף עמו זכות או זכיות אי אפשר לצאת בן חורין לגמרי וזהו וימררוהו וכו' לומר הנה שני סוגי רודפים היו ליוסף. (א) אחיו (ב) כחות הטומאה המבקשים להחטיאו באדונתו או לפחות ליהנות מזרע לבטלה שיוציאוהו ממני ע"י הרהור ואמר להקל אשמת יוסף שכמעט הולך לעשות מלאכתו הנה וימררוהו אחיו ורובו כלומר אדרבה ורובו את עצמם שאליהם נהפכה המריבה והצער אך לא עליו כי הלא אדרבה עלה לגדולה אמנם כאשר וישטמוהו בעלי חיצים הם כחות הטומאה הנהנים מחיצי זרעו למען טמאו הנה מזה גם שניצל כי ותשב באיתן קשתו שלא יצא מאמתו עכ"ז לא ניצל לגמרי כי הלא ויפוזו זרועי ידיו כי נפזרו מעשר אצבעותיו ומה שניצל היה מידי אביר יעקב כי הוא יתברך שנתן אבירות ליעקב פ"ד שנה שלא יצא זרעו מידו היה זה גם ליוסף על ידי זכות זה שהיה לאביו ואפשר זה רמזו ז"ל (שם פ' צ"ח) שנתראה לו יעקב שרמז לו הוא ית' יתאמץ להיות כאביו שעכב פ"ד שנה מלצאת ממנו טפה ראשונה ואיך כאשר לא הועיל לבלתי צאת מאצבעותיו הועיל לבלתי צאתו מקשתו הלא הוא כי נצטרף לזה כי משם שהוא מקשתו הנזכר שבא מי שהוא רועה אבן ישראל זהו משיח בן יוסף שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא לבלתי תהיה תקלה גדולה כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. וע"כ המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש: או שעור הענין מה הועיל יעקב כיון שיצא זרעו תדע מה הועיל צאת מהאצבעות הלא הוא כי משם שהוא מקשתו הנזכר משם יוצא רועה אבן ישראל וע"כ לבל יהיה עכוב להולדתו הציל ית' אבר ההולדה מליפגם כי מקשת יוסף הוא מוצא זרעו: