תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 27 · פסקה 3

ועשית סירותיו כו'. אמר כי סירותיו של החוטא שהיה מבשל בה אוכל למעדני' שעי"כ בא לידי חטא ונזקק להקריב קרבנות למזבח. מעתה אני מדבר לנוכח עם המוכיח ככהן ודומה לו ואו' לו ועשית מעתה שיהיו לדשנו שאפר כלחם יאכל ויעיו שהי' משרה בהם הסירו' אל המזרקות ומזרקותיו שהיה אוכל בהם בשולי הסירות ומזלגותיו שהי' מפריש בהן הבשר מהתבשיל ואפי' מחתותיו שהי' חופה בהם אש אל הכירה עתה יבטלם ויעשה אותם נחשת שיהי' עשת ולא כלים כי לא יאכל תבשיל רק פת במלח ודומה לו. ולמען יתחזק בזה יעשה לו ציור בלבו כי העה"ז היא מכבר מעשה רשת כי בו רשת פרושה על כל החיים וטובות העול' פורשי' רשת ליד מעגל ויתן אל לבו יום המיתה אשר הוא לקברות יובל במטה אשר לה ד' טבעות לד' הפאות. וב' בדי עץ ארוכים עוברים א' בכל ב' טבעות לשאת אותו ד' אנשים בד' קצות הבדי' מלמט' מגופו וזהו ועשית על הרשת שעל מחשבת הרשת יצייר עוד ענין הב' טבעות לד' קצותיו והב' בדים אשר הם לשאת אותו ע"י כוונה זו יהיו עצי שטי' שיובל לארץ חיים ולא לגיהנם כי עצי שטי' בגי' ארץ חיים. ועל ענין הרשת לא יחשוב שהוא כרשת פרושה לחייו אלא מלמטה שהוא בענייני העולם התחתון. אך לעבודת ה' יחשוב כי אורך ימים לו לבלתי יבהל בעבודה באופן שוהיתה הרשת עד חצי המזבח שהוא בנוגע אל ענייני הגוף שעליהם יחשוב שמא ימות למחר. אך לא בעניני עולם העליון. ועל מה שאמר שיזכור אשר לקברו' יובל סיי' ואמר והובא את בדיו כו' בשאת אותו. עוד יזכור לבלתי התרחב בעה"ז ולבלתי השיג גבול. או לעשות לו בתים גדולי' ועליות מרווחים כי בסופו אין לו רק צמצום בין לוחות הארון אשר יושם בו. וזהו נבוב לחות תעשה אותו כו':