תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 49 · פסקה 1

ויקרא יעקב כו'. ראוי לשים לב אל כפל אסיפה וקבוץ ואל שנוי הלשון וכשאומר האספו אינו מזכיר לא בני יעקב ולא בני ישראל וכשאומר הקבצו אומר בני יעקב ובני ישראל. ואומר זה פעמים שמעו א' בבני יעקב וא' בבני ישראל וכן אומרו אביכם הוא מיותר. ועוד מה המה האסיפה וקיבוץ ואח"כ אינו מדבר כ"א עם כל א' וא' בפני עצמו. ועוד כי באסיפה או' מה ידבר עליהם. שהוא את אשר יקרא אותם ובקבוץ אינו או' מה ישמעו ממנו:

אך הנה קבלנו מרז"ל (ב"ר פ' צ"ח) ב' דברים. (א) כי בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו. (ב) שבשעת סילוקו אמר לבניו שמא יש בכם ח"ו פיסול כו' וענו שמע ישראל ה' אלהינו וכו'. וענה הזקן ואמר ברוך שם כבוד וכו'. וע"פ דרכינו נשית לב מה ראה לו' שמא יש פיסול בכם. מה שלא ראה בהם עון כל ימיו ויתכן שכל זה נרמז בכתובים. והוא כי הנה יש הפרש בין אסיפה לקבוץ כי קבוץ הוא על נפרדים הרבה. כד"א מזרה ישראל יקבצנו מקבץ נדחי ישראל. ואסיפה תאמר גם על בלתי רחוקים הרבה מתאספי' יחד כד"א אספה לי ע' איש כו'. והנה בקש יעקב לגלות את הקץ ויקרא את בניו ויאמר האספו. ונמתיק סוד בקרוב הרבה כי הוא דבר הנאמר בלחישה. וז"א ואגידה כו' את אשר יקרא כו' ובזה לא הוצרך לו' בני יעקב או בני ישראל כו' כי אין צריך להבחין כי לא חשש היות בהם דבר בלתי הגון. אך בראותו כי נסתם ממנו אז אמר אולי יש פיסול בקצת בניו וע"כ נסתם ממנו. ע"כ חזר ואמר הקבצו כו'. לומר אולי רחוקים אתם באיכות ממני וגם זה מזה כנודע כי יהיה אנשים אחים קצתם צדיקים וקצתם רשעים. כיעקב ועשו וכיוצא ואין בעולם נפרדים זה מזה יותר מהם כי מי יתן טהור מטמא. וע"כ בעלות על רוח יעקב ספק אם היה פיסול בבניו בענין האמונה על דרך שהיה בבני אברהם ויצחק שע"כ לנפרדים יחשבו בעצם. ע"כ על חששא זה אמר הקבצו לו' התקרבו אלי וזהו הקבצו ושמעו המתייחסים לבני יעקב. והוא כי כשישראל צדיקים נקראים בני ישראל. וכאשר יתהפך נקראים בני יעקב כד"א ולא אותי קראת יעקב. כלומר כאשר לא אותי קראת תתייחס לשם המורה עקבה אך כי יגעתי בי בשבילי אז תקרא ישראל. וזהו או' בני יעקב כי אינכם כולכם שלמים. ולהיות כי בשמעם אמרו שמע ישראל אז השיב ואמר אתם אמרתם שאשמע אני ששמי ישראל כי ה' אלהינו גם אתם ושמעו אל ישראל אביכם כל אשר אומר לכם בברכות אלו כי עתה ישראל יתייחס ליקרא אביכם ולא יעקב וזהו אל ישראל אביכם: