תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 1 · פסקה 16

ואצוה את שופטיכם כו'. הנה ארז"ל כי מאמר ישראל באומרם טוב הדבר אשר דברת לעשות שהוא שהי' אומר כל אחד הדיין שיהיה קרוב אלי למשפחתי או משבטי הוא יעזרני. והנה בזה אפשר חש משה בשומעו מענה פיהם כי זאת היתה עם לבבם ע"כ להסיר מלבם יצווה על זה והוא מאמרו ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר כלומר כי בעת ההיא על מה שהיה בלבם שיעזרום בין אחיכם הקרובים לכם קרוביהם או דייני שופטיהם הוצרכתי לאמר שמוע בין אחיכם לומר אל תמהרו להצדיק את אחיכם שמשבטיכם או ממולדותיכם כי אם אדרבה שמוע בעצם בין אחיכם הקרובים לכם כי להם תהיו מתונים בדין:

או יאמר ע"ד זה לאמר שמוע כו'. כי כדי לאמר אתם פסק הדין תבינו תחלה על ידי חקירה ודרישה מה שבין אחיכם שהוא מה שבקרבו ובלבו וז"א בין כי לפעמים מרמה ומהתל בפיו וצריך להוציא מה שבין קרבו להוציא לאור משפט ומה גם בהיות הנדון קרוב לדיין שבוטח בו יהפך בזכותו. ויחקרו הרבה ויוכל לחפות האמת וזהו אומר לשופטים שמוע בין אשר הם אחיכם קרובים לכם שהוא לשון הבנה כד"א שמענו אדוני ומה שאצטרך להזהיר הוא לקרובים להוציא מלבם של חושבי און שקרוביהם יעזרום אך ליתר העם מאליכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו שאינם אחיכם וכן ובין גרו כי אצליכם שוים זה וזה כאח כגר: