תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 41 · פסקה 51

ויקרא יוסף כו'. היה לו לומר כי אמר נשני כו' וכן אמר הפרני כו'. ועוד איך יחשיב לטוב מה שנשהו כל בית אביו. וגם באומרו בארץ עניי. האם בארץ ענייו ישולל מפריה ורביה:

אך יתכן במה שכתבנו פרשת ויגש. כי הלא כמו זר נחשב. בלתי הודיעו יוסף לאביו בכתב או בעל פה כי היה חי במצרים מאז לא בהיותו בבית אדוניו המצרי ולא כאשר שמו אותו בבור. ויהיה שם בבית הסוהר שנים עשר שנה. ולא בשבע שני שבע ושנתים הרעב:

אך הוא כי נתן אל לבו באשר ה' אתו כי לא אל חנם הורד שם. אם לא להקדים שכינה במצרים שיהיה הוא מרכבה אליה. על כן בראות כי ויהי ה' את יוסף. על כן ויהי בבית אדוניו המצרי ולא הודיע לאביו יפדנו מאדוניו וזהו ויהי ה' כו'. ועל הדרך הזה בכל שאר הזמנים היה כמחריש. והנה היה דעת נוטה שלפחות עודנו בית הסוהר דאגתו ישיחנה לאביו ע"י רץ ירוץ בכתב ידו. אך אשר עצר כח לבלתי גלות לית דין בר נש. ע"כ את בן הבכור קרא מנשה לומר טוב להודות לה'. כי נשני האל"ים את כל עמלי. כי האל"ים אשר הוא בגלות מצרים עמי הנשני עמלי ואת כל בית אבי שעל ידו ית' עצרתי כח לשכוח זה. באמור דיו לעבד להיות כרבו במצרים מבית אל"ים שאל"כ הייתי מגיד לבית אבי והאל"ים עשה לבל יגאלנו אביו מצרתו בכל הון ביתו. ויצו עליו ישוב לארצו והיתה מתקלקלת כל תקנת הגלות אשר ראה והתקין הוא ית' בהביא שכינתו מצרימה ואת יוסף למרכבה אליה. וזהו כי נשני אל"ים כו' ומה ששם השני קרא אפרים. אינו רק על כי הפרני כו'. לרמוז כי עם היותו בארץ עניו והוא מקום כח הטומאה ומחייב לו חוסר נתן תודה לה' כי מה שהפרה היה מאת האל"ים ולא מאת כח חצוני או בחינת עון. וזה כי הפרני אל"ים כו' ולהיות כי הטעמים של שמות אלו לא נודע כוונתו על שאמר כך. כ"א שאל דעות הרואה ללב ידע. כי זאת היתה הכוונה. ע"כ לא נא' כי אמר נשני כו' כי אמר הפרני כי אין הדבר על היוצא מפיו. כי אם על האמת במה שהוא אמת כי נשני כו' כי הפרני. גם שלא היה יוצא מפיו: