ויהי בנסוע הארון וכו'. ראוי לשית לב אל לשון ויהי שהיא צער וגם למה ייחד הדברים ההם לנסיעה ואומרו שובה ה' לנייחא אך יהיה כענין תיקון תפלת יום הזכרון באומרו ובכן תן פחדך וכו' והוא כי להיות היום ההוא יום דין אנו מחלים פני אל יתן פחדו על כל הגוים הבלתי יראים את ה' וייראוהו וישתחיו לו ית' אך בהיות עתות רצון אנו מחלים פניו ית' ירצנו וייטב לנו על דרך זה הנה כי אין ספק כי עת הטלטול הארון ממקום למקום שמייחסת בצד מה טלטול אל השכינה כביכול כמאמר הכתוב ואהי מתהלך באהל ובמשכן והוא עת בחינת רוגז וז"א ויהי בנסוע שהוא לשון צער הפך עת הנייחא שהוא רצון ומנוחה וע"כ בנסיעה שהיא עת רוגז מה אז ויאמר משה קומה ה' והטל הרוגז אל אויביך שיפוצו וינוסו משנאיך אך בנחה שהוא עת רצון. אז יאמר שובה ה' ותן רצונך הטוב על עמך וזהו שובה ה' שתתן שובה ונחת לישראל או שישוב רבבות את האלפים שיתברכו עשר ידות.
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 10 · פסקה 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50