תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 6 · פסקה 19

ומכל החי מכל בשר כו'. ראוי לשית לב בכתובים. כי הנה אומרו אתך בסוף הפסוק הקודם. וכן בפסוק זה הוא מיותר. ועוד איך אומר עתה תביא אל התבה. ואח"כ או' יבאו אליך. ואח"כ אומר תקח לך:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי נח ע"פ מדה"ד לא היה ניצול. ז"ש לו אלהים שהוא מדה"ד קץ כל בשר בא לפני שהוא לגמרי. כי גם אתה לא תשאר כי אינך כדאי. אך עשה לך כו' שנצטער שם לכפרת עון. ועכ"ז צריך לצרף מדת הרחמים. כי ואני שהוא בצירוף רחמים. כענין וה' הוא ובית דינו. על ידו כן והקימותי את בריתי אתך. וש"ת ומה צורך לזה והלא אדם בזכות בהמה תושיע ה'. והנה בתיבה היה כל מין חיה ועוף ובהמה. לז"א את בריתי אתך שאתה העיקר וז"א אתך. שאל"כ הוא מיותר. ולא יאמר כי אם ואשתך ונשי בניך. מאי אתך כלומר להחיותם אתך נצולים בזכותך. וכן ומכל החי כו' אמר להחיות אתך ולא אמר לחיות. רק להחיות כי אתה מחיה את כלם כי אם אתה לא היית צדיק. היה העולם בטל ולא ימלט העולם בזכות בהמה. כי לא נאמר זה רק על אדם א' מקום פרטי. אבל כשכל העולם חייב אין זכות בהמות מספיק לקיים כל העולם בזכות בהמה. ובזה אפשר כי זה כיון באומר תביא. כי זכותו תביאמו ותטעמו. אך המה מאליהן יבאו לו. כאומר בסמוך יבאו אליך להחיות. או יאמר. הנה גם ע"פ צירוף מדת רחמים צריך תצטער כי תטרח ותביאם אליך אל התיבה. לשתזכה להחיות אתך שתחיה אותם. והוא ע"ד מאמרם ז"ל בגמרא שעל ידי מעשה שריחם ר' על ילדי העכברים שהיתה השפחה מכבדת במכבדת. נסתלקו ייסוריו כי ורחמיו על כל מעשיו כתיב. זה יכוון באומרו להחיות ולא אמר לחיות. לומר זולת צירף מדת רחמים. גם אתה תרחם וירחמוך. והיא כי שנים כו' תטרח ותביא להחיות הם את הזולת ע"כ יהיו אתך על ידי מה שתרחם. ויהיו אתך על ידך ממש ולא ע"י שליח יחיוך. וז"א אתך. וזהו שחזר ואמר. יבאו אליך להחיות. שהוא להחיות אותך. ע"כ צוה לו להורות רחמיו על הבעלי חיים שיביאם אתו אל התיבה. ומה שאומר יבאו אליך. הוא כי מאתו יתברך יבאו אליו טרם יכנס בתיבה. ואח"כ יטרח ויביאם פנימה. ופירש הכתוב למה יביאם תחלה הוא יתברך אליו. ואח"כ הוא יביאם אל התיבה. ולא יעשה הוא את הכל. לז"א מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה כו' יבאו אליך להחיות. לומר כדי שיהיה כל מין למינו צריך יבאו אליך. והוא הידוע מרז"ל (סנהדרין דף קי"א) שלא נכנסו בתיבה רק אשר דבקו במינן ולא אשר נזקקו לשאינן מינן. וזה יאמר מן העוף למינהו כו' וזה לא יבחין נח. ע"כ להיות למינהו יבאו אליך מאתו ית'. אך אח"כ תביא אתה כאמור: