שנית תעשו. הראשונה שהוכחתי הרב' היא קשה שנשא נכריות ואפי' הוא פנוי וזאת שנית קש' ממנ' שהנשוי ישראלי' נשאו עליהם את הנכריות לפי שנתפחמו הישראלי' ברעב ובגול' ונתגנו עליהם והיה מושיבה בביתו צרורה כאלמנות חיות והנכרית היתה גברת:
קריאה במקור
רש"י על מלאכי · פרק 2 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כסות דמעה את מזבח. שהיו באות לפני מזבח ה' ובוכות לפניו ואומרו' מה חטאנו ומה מצאו אנשינו בנו עול הננו לפני המזב' להבדק כסוטות:
מאין עוד פנות וגו'. עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם:
ואנקה. לשון אנחה שאדם מצטער בלבו דמוניש"א בלע"ז ואב לכולם האנק דום (יחזקאל כ״ד:י״ז) ואם אנקה לשון צעקה היכן הדממה ותרגומו דמדנקין וכן תרגם (שם כ"ד) ונקוטתם בפניכם ותדנקון ל' אדם הנוהם ומצטער בעצמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ee1ca8348c93cbc7b1154c4657e99c55df5ed98efd502ae7446fa60ae17eda01