חזקוני · במדבר · פרק 11 · פסוק 26

וישארו שני אנשים היתרים על השבעים.

שם האחד אלדד ושם השני מידד. הזקנים לא נתפרשו שמותם ואלו נתפרשו שמותם לפי שהזקנים נפסקה נבואתם שהיתה משל משה שכך אמר הקב״‎ה ואצלתי מן הרוח אשר עליך אבל אלו נבואתם היתה מאת הקב״‎ה כדכתיב ותנח עליהם הרוח וגו'.

ותנח עליהם הרוח. אע״‎פ שלא נבחרו בכלל השבעים הואיל והיו ראויים לכך לא הוכלמו ושרתה עליהם הרוח ונתנבאו.

והמה בכתבים פרש״‎י נטל ע״‎ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל שנים חלק. וא״‎ת הרי קנאה גדולה מוטלת בדבר שיוכלו האחרונים לומר שמי שיטלו תחלה מסברא יעלה ביד כל אחד פתק זקן ולפי שהפתקין של זקן יתרים על הפתקין של חלק, אלא י״‎ל כמו כן מסברא זו השבעים ראשונים יכולים לומר שמא השנים פתקין של חלק יגיעו לידינו מתוך שאנחנו הרוב קודם שיגיעו ליד השנים האחרונים ע״‎י שהם המיעוט ונמצא שאין יתרון לזה מזה.

ולא יצאו האהלה לא יצאו ממחנה ישראל אל אהל מועד עם האחרים.

ויתנבאו במחנה ועל מי היו מתנבאים על גוג ויחזקאל רמז נבואתם כדכתיב כה אמר ה׳‎ האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד הנבאים שנים אל תקרי שנים אלא שנים.