חזקוני · שמות · פרק 19 · פסוק 16

ויהי ביום השלישי יום שבת ומתן תורה היה ושלישי לאותו יום שהוא רביעי לחדש ויום ה׳‎ בשבת. הא לך פי׳‎ ששת הימים שמראש חדש סיון עד ו׳‎ בו שבו נתנה תורה על פי סדר המקראות אליבא דרבנן דסברי שבששה בסיון נתנה. ועתה אפרש לך שטת ר׳‎ יוסי דסבירא ליה שבשבעה בסיון נתנה התורה. ביום הזה בראש חדש סיון שהיה ביום ראשון בשבת דקים לן דראש חדש ניסן שבו יצאו ממצרים יום ה׳‎ בשבת היה, א״‎כ ר״‎ח סיון הסמוך לו איקלע ביום ראשון בשבת, בו ביום באו מדבר סיני ובאותו יום לא אמר להו ולא מידי מפני טורח הדרך. ומשה עלה ביום השני ויקרא אליו וגו׳‎ על הסדר עד כל אשר דבר ה׳‎ נעשה. למחר ביום השלישי וישב משה את דברי העם שאמרו כל אשר דבר ה׳‎ נעשה. ובו ביום נאמר הנה אנכי בא אליך וגו׳‎ עד יאמינו לעולם. למחר ביום רביעי ויגד משה את דברי העם וגו'. ובו ביום נאמר ואל משה אמר וגו'. שפי׳‎ למעלה וקדשתם היום ומחר יום ד׳‎ ויום ה׳‎ והיו נכונים ליום הג׳‎ ומחר הג׳‎ שלו יהיה יום ז׳‎ לחדש יום שבת שבו נתנה התורה לדברי הכל, כי באותו יום שלישי ירד וגו׳‎ על הסדר עד יעלו בהר וירד משה. באותו יום ויאמר אל העם באותו יום רביעי היו נכונים לשלשת ימים שהם שש עונות מעלות השחר של יום רביעי שבו היה עומד עד עלות השחר של יום שבת שהרי משה הוסיף מדעתו להיות פרושים יום אחד על מה שצוה לו הקב״‎ה, שהקב״‎ה אמר היום ומחר משמע יום רביעי ויום חמישי והוא הוסיף יום ששי. ולמ״‎ד דלשלשת יתירה היא כמו למ״‎ד דלכל חיל פרעה, לכל כליו תעשה נחשת. כלומר היו נכונים ופרושים שלשת ימים שלמים שהם שש עונות. כדפרש״‎י. ומה שפרש״‎י לשלשת ימים לסוף שלשת ימים הוא יום רביעי, היינו שבת שהוא נכנס לסוף יום שלישי ליום רביעי בשבת, והוא רביעי ליום ד׳‎ בשבת שהיה משה עומד בו.

בהית הבקר פרש״‎י מלמד שהקדים על ידם וכו׳‎ פירוש בשבילם.

ויחרד כל העם אינו לשון פחד אלא לשון שאון והנעה כמו והמצב חרדו וכל העם חרדו אחריו פי׳‎ שמעו את הקולות ועדיין היו על מטותם והרגישו ששכינה ממתנת להם על ההר לכך חרדו ונעו.