חזקוני · ויקרא · פרק 21 · פסוק 2

הקרב אליו אבל לא את הארוסה.

לאמו ולאביו וי״‎ו במקום או. וכן ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו. אם יאמר לאמו מה ת״‎ל לאביו ומה אמו שהיא מתחללת הרי הוא מטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלא אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע, אביו בחזקה מנין, תלמוד לומר ולאביו. ואלו יאמר לאביו הייתי אומר ומה אביו שהוא חזקה הרי הוא מטמא לו, אמו שהיא ודאי אינו דין שמטמא לה. אלא אם כן הייתי אומר, מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין ת״‎ל לאמו ולאביו. גבי כהן הדיוט מקדים אב לאם לומר לך לא מבעי׳‎ קאמר, לא מבעיא לאמו שהיא ודאית שהוא מטמא לה אלא אפי׳‎ לאביו שהוא חזקה מטמיא לו, וגבי כה״‎ג הקדים אב לאם כלו׳‎ לא מבעיא לאביו שהוא חזקה שאינו מטמא לו אלא אפי׳‎ אמו שהיא ודאית אינו מטמא לה. ולבנו ולבתו אם יאמר לבנו ולבתו מה ת״‎ל לאמו ולאביו ומה בנו ובתו שאינו חייב בכבודם הרי הוא מטמא להם, אביו ואמו שהוא חייב בכבודם אינו דין שמטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לבנו ולבתו אפילו הם נפלים, תלמוד לומר לאמו ולאביו, מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא, יצאו בנו ובתו הנפלים. מה ת״‎ל לבנו ולבתו אלא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן, הבן חייב אביו בו מצות מה שאין כן בבת, והבת אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מה שאין כן בבן. לכך צריך לומר ולבתו.

ולאחיו, ולאחתו יאמר לאחיו ולאחותו ולא יאמר לבנו ולבתו ומה אחיו ואחותו שאין חייב בהן מצות הרי הוא מטמא בהן, בנו ובתו שהוא חייב בהן מצות אינו דין שיטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לאחיו ולאחותו מאמו ת״‎ל לבנו ולבתו, מה בנו ובתו שהן יורשין אף אחיו ואחותו שהן יורשין יצא אחיו ואחותו מאמו שאין יורשין. יאמר לאחיו מה ת״‎ל ולאחתו אלא אלו נאמר לאחיו ולא נאמר לאחתו הייתי אומר מה אחיו בין גדול ובין קטן מטמא לו אף אחותו בין גדולה בין קטנה מטמא להו ת״‎ל ולאחתו הבתולה קטנה ולא גדולה. ואלו נאמר ולאחותו ולא נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה מטמא לה אף אחיו הקטן ולא הגדול מטמא לו ת״‎ל לאחיו בין גדול בין קטן.