שמור את יום השבת בדברות הראשונות שבא להזכיר להם את יום השבת שנתן להם במרה נופל בו לשון זכור אבל כאן בדברות שניות שנאמרו בשנת הארבעים בשביל אותם שלא שמעו הראשונות, נופל בו לשון שמירה לפי שהענין לא היה חדש להם. ד״א שמור את יום השבת לשון ואביו שמר את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר׳ ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה. דבר אחר זכור נאמר ליורדי הים ושמור ליושבי יבשה.
קריאה במקור
חזקוני · דברים · פרק 5 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כאשר צוך פי׳ רש״י במרה. בדברות ראשונות נאמרה בם זכור דקאי הוא אשבת שנתן במרה לא הוזקק לכתוב כאשר צוך אבל בדברות הללו שלא נאמר בם זכור אלא שמור צריך לכתוב שם כאשר צוך כדי לפרש בו במרה לפי שמכאן ולהלן הזהירם על מצות שבת שנתן במרה ששם היה עיקר המצוה. וראיה לדבר מאגדת פסח אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני וכו'. ולפי הפשט כאשר צוך כלומר כמו שפי׳ לך הטעם בדברות הראשונות כי ששת ימים עשה ה׳ וגו'. ד״א בדבר שמור ובדבר כבד שייך למכתב בהו כאשר צוך לפי ששתיהם מצות עשה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chizkuni
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6788e264ce56151302c91b72eee3f5a05486ad4012f19ee6daa8ab50c451be73