חזקוני · שמות · פרק 4 · פסוק 26

וירף ממנו. המלאך, אחר שנמול אז הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד״‎א ותאמר על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קרא לבנה חתן [דמים] ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי׳‎ אתה בני, חתן של דמים אתה לי שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. חתן דמים למולת. מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ״‎מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש״‎י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ״‎ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב.

כי חתן דמים אתה לי לפי שפרש״‎י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.