חזקוני · ויקרא · פרק 1 · פסוק 2

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם.

אדם לרבות גרים, שהם מקבלים ברית כישראל ולרבות אפי׳‎ א״‎י ואע״‎ג דאדם משמע כאן ישראל מיהו מדכתיב אבתריה מכם דמשמע מכם ולא מאומות אחרות והוי מעוט אחר מעוט, ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות א״‎י. וכן אמרינן בעלמא איש איש לרבות א״‎י שנודרים נדרים ונדבות כישראל.

כי יקריב לאחר שהוקם המשכן פי׳‎ לך איך ישרתוהו עבדיו בביתו.

מכם ולא כולכם להוציא את האפיקורסים שאינם מקבלים ברית כישראל.

מכם בכם חלקתי ולא באומות. דאפילו א״‎י רשע גמור מקבלים ממנו קרבן כדי לקרבו תחת כנפי השכינה. אדם כי יקריב סרסהו אדם מכם כי יקריב.

כי יקריב כי יקדיש.

קרבן לה' - כלל, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן - פרט, תקריבו את קרבנכם - חזר וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט להוציא חיה דאינה נקרבת לפי שלא היתה בכלל ברכה במעשה בראשית מפני הנחש שהיה ראוי לקללה והמביאה עובר. ד״‎א למדנו מכאן ענותנותו של הקב״‎ה, שלא הטריח בניו אלא בדבר המצוי בידם וזשה״‎כ עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך וגו'. ד״‎א מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן ולא מן האדם ולפי שהכנענים שורפים את בניהם ובנותיהם לגבוה, נאמר פסוק זה.