חזקוני · ויקרא · פרק 12 · פסוק 2

אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום הראוי ללידה פרט ליוצא דופן רבי שמעון אומר יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבין עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן בכור.

וילדה אפילו בן שמונה בן שבעה בן ששה בן חמשה.

זכר לרבות אם ילדה את המת.

וילדה זכר נמצא בספר התולדות יש באשה שבעה נקבים שלשה בימין ושלשה בשמאל ואחד באמצע כשהזרע נכנס באותן שבימין תלד זכר ואם נכנס בשל שמאל תלד נקבה ואם נכנס בשל אמצע תלד טמטום או אנדרוגינוס כשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע ימין הזרע נכנס באותן נקבים של ימין וילדה זכר וממהרת הטומאה לצאת ולפי׳‎ אינה טמאה אלא שבעת ימים וטהורה שלשה ושלשים יום וכשהיא שוכבת סמוך אחר הבעילה על צלע שמאל הזרע נכנס בנקבים של שמאל ויולדת נקבה, ואין הטומאה ממהרת לצאת לפי׳‎ טמאה שבועיים, וזה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כדי להוליד זכרים.

וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא.

שבעת ימים תספר שבעת ימים לולד אחרון. שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה לזכר שבעה ולנקבה י״‎ד יום אמר להם זכר שהכל שמחים בו מתחרטת האם משבועתה לז׳‎ ימים, נקבה שהכל עצבים בה מתחרטת בה לי״‎ד יום.

נדת לשון ריחוק כמו ומתבל ינידוהו, פי׳‎ נדודה ומרוחקת מבעלה.

כימי נדת דותה תניא אמר רבי מאיר מפני מה אמרה תורה תהא נדה לשבעה אלא מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה.