חזקוני · שמות · פרק 21 · פסוק 37

כי יגנב איש אף הטובח והמוכר בכלל היו, כדכתיב אם ימצא הגנב וגו׳‎ ונאמרה פר׳‎ זו להוציאו מהכלל לחייבו בתשלומי ד׳‎ וה'.

וטבחו או מכרו. אם הטובח חייב המוכר לא כ״‎ש, אלא א״‎כ ענשת מן הדין לכך נאמר ומכרו ללמדך שאין עונשים מן הדין.

וטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת.

חמשה בקר, וארבע צאן וגו׳‎ לפי שהגנב זלזל עצמו בשה יותר מבשור שהרי נטלו על כתפו כשגנבו ועוד שלא עשה בו מלאכה כבשור, הקל הכתוב בתשלומיו יותר מבשור. ד״‎א דין הוא בגונב שור שישלם יותר מגונב שה שאם לא היה למוד בגנבה לא היה יכול לגנוב בהמה גדולה כל כך, אבל גונב שה יש פתחון פה עליו לומר איני יכול איני רגיל באומנות גנבה ודיו בארבע צאן. ד״‎א דין הוא בגונב שור שישלם תחתיו תשלומים יתרים יותר מגונב צאן, לפי שהזיק לבעל השור שהיה חורש בו מה שאין כן בצאן.

תחת השור, תחת השה שנאן הכתוב לומר לך שאין דין ד׳‎ וה׳‎ נוהג אלא בשור ובשה בלבד.