חזקוני · ויקרא · פרק 24 · פסוק 10

ויצא בן אשה לפי הפשט לשון יציאה שייך גבי ריב כדכתיב יצאו נצבים, אל תצא לריב מהר. כאן פירש״‎י אמרו לו איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב. ואם תאמר למה יצא מחויב הרי מקושש בשנה ראשונה היה כדאמר בעלמא אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם שמרו הראשונה ובשניה בא זה וחללה, וכן פרש״‎י בפרשת שלח ואף מקלל זה באותו פרק היה כמו שפרש״‎י לאלתר, א״‎כ למה יצא זה מחויב הרי לא נאמרה פרשת דגלים עד שנה שניה כדכתיב בפרשת במדבר אלא יש לומר אף על פי כן משבאו למדבר סיני חונים היו כסדר שמסר להם יעקב אבינו כמו שפירש רש״‎י בפרשת ויחי ובפרשת במדבר ולפי מנהג הסדר יצא מחויב.

והוא בן איש מצרי אעפ״‎י שלא היה ממזר בתוך אותו זמן, הוא היה כממזר.

בתוך בני ישראל פרש״‎י מלמד שנתגייר, וא״‎ת הרי לעיל בפרשת שמות פרש״‎י וירא כי אין איש עתיד להתגייר ממנו י״‎ל כשהרגו משה למצרי שלומית היתה מעוברת ממנו ומשה ראה ברוח הקודש שלא יצאו ממנו מכאן ואילך שיתגיירו והרגו ועוד לא מצינו על המקלל ללמוד עליו שום זכות. מלמד שנתגייר, וא״‎ת אמאי צריך גירות הא קים לן עבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר. אלא י״‎ל דאמרינן הולד כשר הני מילי לאחר מתן תורה והוה ליה היחס הולך אחר האם והיא ישראלית אבל הכא המצרי בא עליה קודם מתן תורה שהיא היתה בת נח ואין הולד כשר והוה ליה היחס אחר האב והוה מצרי לכך הוצרך גרות. ד״‎א בתוך בני ישראל לפי הפשט היה נמשך אחר אביו המצרי משעת השעבוד עד אחר מתן תורה ואחר כך נתגייר ובא לו אצל משפחת אמו.