חזקוני · בראשית · פרק 3 · פסוק 16

אל האשה אמר שאלו גויים את רבי יהושע למה נתקללה חוה על אכילת עץ הדעת מאחר שעדיין לא נוצרה בשעת הצווי אמר להם על האדם כתיב על כל אבריו של אדם והיא נבראת מצלעו. ד״‎א היא כללה עצמה באזהרה כשאמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו.

הרבה ארבה שתחיה בעצבון ובטורח כל ימיך. וא״‎ת מה אכפת לן מהקללה, אכניס שפחות לשמשני ת״‎ל והרנך כלומר תתעברי, מדה כנגד מדה היא מלאה את בטנה מן האיסור לפיכך תלקה בבטנה. וא״‎ת אלד בשופי ובנחת ת״‎ל בעצב תלדי והוא צער הלידה. וא״‎ת אשמור עצמי מלהזקק לבעלי ת״‎ל ואל אישך תשוקתך וא״‎ת אכוף יצרי ולא אזקק עמו כלל ת״‎ל והוא ימשל בך על כרחך תזקק עמו.

והוא ימשל בך פרש״‎י הכל ממנו ולא ממך. כלומר אפי׳‎ אין לה תאוה יכול הוא לבעול אבל אם אין לו תאוה אינה יכולה היא. והוא ימשל בך דרשו רבותינו בב״‎ר יכול ממשלה מכל צד פי׳‎ שיוכל למשכנה, ת״‎ל לא יחבול רחים ורכב ובאשה קאי כדכתיב לעיל לאלתר כי יקח איש אשה חדשה. ועוד כי פסוק זה מתורגם כתרגום ירושלמי לא תמשכנון רחיא ורכבא ארום צרכי נפשתא אינון ולא תאסור כלין וחתנים ארום כל דעביד אלין כמאן דכפר בעלמא דאתי, כלומר אם ארש איש אשה לא יניחנה זמן ארוך באירוסין.