חזקוני · דברים · פרק 2 · פסוק 29

כאשר עשו לי בני עשו פרש״‎י לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים כלו׳‎ כאשר עשו לי בני עשו אינו מוסב אאעברה נא בארצך שהרי כתיב וימאן אדום נתון ישראל עבור בגבולו אבל מוסב הוא אאוכל בכסף תשבירני וגו׳‎ כלומר כאשר מכרו לי בני עשו אוכל ומים, ומסברא יש לנו לומר שבני עשו מכרו להם אוכל ומים שהרי כתיב לעיל ויאמר ה׳‎ אלי וגו׳‎ אוכל תשברו מאתם. ופי׳‎ כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער, משמע אלו קדמו כמו אלו. ומ״‎ש בפ׳‎ תצא על דבר אשר לא קדמו, קאי אלא יבא עמוני. ואשר שכר קאי אמואבים. א״‎נ סתם מואבים לא קדמו אבל אותם שבער קדמו בענין סחורה ע״‎י שעברו ישראל אצלם כדכתיב אשר נטה לשבת ער. והיינו דכתיב כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער אך לפי׳‎ זה חז״‎ק הרי ביבמות בפר׳‎ הערל משמע בהדיא שבקשו לפסול את דוד שבא מרות המואביה על דבר אשר לא קדמו. לפיכך י״‎מ אוכל בכסף תשבירני וגו׳‎ עד אעברה ברגלי דברי השליחות ולא יותר והדברים שבפ׳‎ חוקת מוכיחים, אבל מכאן ואילך הם דברי משה שהיה מזכיר לישראל דברים שהיו כבר וצריך לסרס המקראות ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כאשר עשו לי בני עשו, והמואבים שלא נתנו לנו לעבור. דוגמא שפרש״‎י בפ׳‎ וירא גבי ויאמר ה׳‎ אם נא מצאתי חן בעיניך.