אשם הוא פרש״י למד על אשם שמתו בעליו וכו׳ כלומר לא הספיק להקריבו עד שמתו הבעלים או שנתכפרו בעליו. כלומר אשם זה אבד בעודו חי ובעליו הקריב אחר ואחר כך נמצא אע״פ שזה עומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח אם שחטו סתם אינו כשר לעולה עד שנתק לרעייה. פי׳ מסרו לרועה ושחטו סתם כשר לעולה ולשון קיץ כאדם האוכל תאנים בקנוח סעודה כך פרש״י בפר׳ החליל.
קריאה במקור
חזקוני · ויקרא · פרק 7 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chizkuni
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6788e264ce56151302c91b72eee3f5a05486ad4012f19ee6daa8ab50c451be73