חזקוני · בראשית · פרק 32 · פסוק 32

ויזרח לו השמש בכל יום ויום מתקופת טבת עד תקופת תמוז מקדים וממהר השמש לזרוח על יום שעבר קרוב לל״‎ו חלקים וכמו כן מאחר הוא ומעכב שקיעתו מיום שעבר קרוב לל״‎ו חלקים בין הכל ע״‎ב חלקים כל יום גדול על יום שעבר. ואסמכתא מהכא ויזרח לו לו בגימטריה הכי הוי. כיצד קים לן אין השמש מהלך ביום תקופת טבת רק רוח דרומית ומשם ואילך הולך היום וגדול ומקדים השמש זריחתו מתוך מזרח ומאחר שקיעתו בתוך מערב עד שהוא זורח באמצע מזרח ושוקע באמצע מערב ביום תקופת ניסן שהימים והלילות שוים והולך שתי רוחות בי״‎ב שעות נמצא יום תקופת ניסן גדולשש שעות על יום תקופת טבת א״‎כ מצינו לתקופה אחת שהיא רביעית השנה הזמן רבה רבע יום שהוא שש שעות. ולחדש חמה שהוא שלשים יום ועשר שעות ומחצה הזמן רבה שתי שעות. ולחצי חדש שעה. לרביע החדש שהוא שבעה ימים וארבע עשרה שעות ומחצה וקל״‎ה חלקים הזמן רבה תק״‎מ חלקים שהם חצי שעה. לכ״‎ו שעות וי״‎ט חלקים שהם השביעית מרביע החדש הזמן רבה השביעית מתק״‎מ חלקים שהוא ע״‎ז חלקים. וכנגד שיש לך יתר על יום קרוב לאחת מי״‎ג ידות מהשביעית מרביעית החדש שהוא השתי שעות וי״‎ט חלקים. כנגדו יש לך לסלק קרוב לאחת מהי״‎ג ידות משל ע״‎ז חלקים וישארו ע״‎ב חלקים, שכן היום הולך ורבה על חברו מתקופת טבת עד תקופת תמוז וכמו כן חוזר וחסר מחברו ע״‎ב חלקים בכל יום מתקופת תמוז עד תקופת טבת.

והוא צלע על ירכו לא הספיק לעבור את פנואל עד שזרחה השמש. ד״‎א עכשיו כשזרחה השמש נראה שהוא צולע על ירכו והוא כמו ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עכשיו לא נודע שהיא לאה.