אבן עזרא על משלי · פרק 9 · פסוק 7

יוסר לץ לוקח לו קלון - ר"ל לעצמו, כי הלץ הוא מן המעוותים שאין תקוה לתקונם.

ומוכיח לרשע מומו - חוזר למיסר והוא כפל ענין עם הלוקח לו קלון. והטעם: הלץ ישנא המיסר והרשע ישנא המוכיח, ומגלים קלונם ואומרים דברים מכוערים ובזויים. פרוש אחר: חוזר לרשע מומו - לעצמו וכאילו אמר יוסר לץ ומוכיח לרשע במומו, ליקח לו קלון. וטעמו: כי הרשע כל מעשיו נכוחים בעיניו, או שהוא עצמו מכיר במומו ואינו רוצה שיוכיחו אדם. ויתכן עוד לפרש: יוסר לץ כשהמייסר מתלוצץ ומראה שחוק ולצנות כשהוא מיסר לוקח לו קלון, כי היוסר שמיסרו ומוכיחו לחרפתו ולבשתו ולכן יחרפהו. וכן מוכיח לרשע ומגלה לו מומו לוקח לו קלון, כי הרשע יחרפהו ואילו היה צדיק לא היה מחרפהו, הואיל ואומר לו דרך מוסר ולא דרך ליצנות.