מלבי"ם על דניאל · פרק 7 · פסוק 13

חזה הוית כחזוי ליליא, עתה ראה מחזה חדשה, וגם אותה ראה עם הלילה כי עוד יהיה מחשך הגלות קים בעת יעיר השחר ויבקיע מבין ענני אופל, וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא, מפני שבמראה הראשונה ראה ד' חיות עולות מן הים הסוער ע"י הרוחות, תחת עליית החיות מעומק תהום רבה ראה ביאת מלכות שמים מענני שמים ממרום, ותחת שאלה באו בצורת חיות טורפות, בא בחיר ה' בתואר בן אנוש, שהחיות יצאו ע"י מלחמות וסערות והיה ענינים לטרף טרף אדם אכלו, ומלכות ה' תבא ע"י ההשכלה בתורת ה' ועשות מצותיו שזה מיוחס לבן אדם משכיל, והחיות באו מתהום רבה ובן אנוש הלז הנוחל מלכות שמים יבא עם העננים, שהעננים הם אדים הדקים מלאי רוח קל העולה מן המים והליחות אל הרום ומשם גשם נדבות על הארץ יריקו, וכן תהיה ביאתו ע"י טל הרוחני העולה ע"י תורתו ומעשיו שהם ענינים נעלים מן החומר והגשם היורד הוא למטה לארץ, כמ"ש כי טל אורות טלך, וביאתו תתיחס לשמים לא לתהום רבה, כי יתנשא מן החומריית אל העליונים והרוחנים והוא עצמו מ"ש עני ורוכב על החמור, שיכניע את החומר והגשמיית, ועד עתיק יומיא מטא, ראה שיתנשא במעשיו הטובים למעלה ראש עד יקרב אל האלהים ואת אלהים יתהלך, וקדמוהי הקרבוהי, שאחרי שיתנשא ע"י מעשיו וטוב ההכנה להתקרב אל האלהים אז תבא אליו גם כן הסיוע מלמעלה ויקריבהו אל האלהים, כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני: