ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך. הדקדוק מורגש דמה אכפת לנו עתה אם ה' אמר ישראל יהיה שמך ומה ענין זה לזה. ופירשו רבני אשכנז כי הנה פ' וישלח כשנראה ה' וקראו ישראל א"ל גוי וקהל גוים יהיה ממך ויש שני פירושים והביאם רש"י הפי' ראשת שעתידין להקריב כגוים באיסור הבמות ע"פ אליהו ופירוש ב' וקהל גויים על מנשה ואפרים. ואמרו ספ"ק דהוריות לנחלה הוקשו מנשה ואפרים ולא לדבר אחר כי המספר י"ב שבטים ומנשה ואפרים נחשבים לשבט יוסף אחד. ומזה יש להכריע דהפי' גוי וקהל גוים על אליהו שיקריב באסור הבמות כיון דמנשה ואפרים חוץ מנחלה הם שבט א' מסתברא דה' לא יקראם גוים. וז"ש אליהו הנביא ע"ה ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר השבטים. כלומר דה' אמר וקהל גוים שאני מקריב באסור הבמות דאין לומר דגוים על מנשה ואפרים שהרי הם י"ב שבטים גם בעת ההיא שהי' דבר ה' ישראל יהיה שמך דלא כיוין וקהל גוים כי אם שאני אקריב באסור הבמות:
קריאה במקור
צוארי שלל · הפטרת תשא · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzaverei Shalal, Jerusalem, 1965
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001140240&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e8e07c3dc82c5450d75d7cc2f44cc098cfe0fe93d5943b0eb18fb8dbf42f1042