צוארי שלל · הפטרת בהר סיני · פרק 1

גדול העצה ורב העליליה וכו' שמעתי משם מורינו הרב הגדול מהר"א יצחקי זלה"ה שהיה מפרש כי הנה כאשר יחטא איש אשר חייב מיתה בידי שמים וחפץ ה' להמיתו. הנה זה החוטא יש לו אב ואם ואשתו ובניו וכיוצא ובמותו כל אחד מהנזכרים גדול צערם והניחו יתרם. וא"כ אם האיש גנב וגזל ונאף ויהיו דבריו לה"ר וכיוצא ומשפטו למות. הנה אביו ואמו ואשתו ובניו וקרוביו כשלא ידעו כלל במעשיו הרעים ובמותו אלו הן הנשרפין אש תוקד וגדל צערם אם הוא חטא הם מה חטאו. אמנם ודאי כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות והוא יתברך ממתין להמית החייב מיתה עד שכל המתאבלים ומצטערים עליו יהיה בהם חטא שחייבים כנגדו יסורי הצער ההוא שיצטערו וח"ו לא עביד אלא דינא והוא מה שרמזו רז"ל לדעתי הקצרה באומרם לא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא כלומר אינו עושה דין באדם אחד בלא שידין כל המצטערים עליו אם ראוים ליסורים וצער ההוא וזהו בלא דינא מהקרובים. והגם דפ"ק דברכות דף ה' אמרו לרב הונא הכי על דאתקיפו ליה ת' דני דחמרא אפשר שכיונו לומר כדפירשתי ורצונם דק"ו שלא יעניש לרב הונא בהפסד גדול אם לא שהוא חייב. וזה פירש הרב הנזכר בקראין גדול העצה ורב העליליה מה עמקו דרכיו ומחשבותיו הלא תראה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כלומר דן ידין כמה בני אדם כדי לתת לאיש אחד כדרכיו ולהמיתו ולהיות שמזה מגיע צער ויסורין לקרוביו ואוהביו הוא משגיח על כל דרכי בני אדם אלו המצטערים ונכוין במות זה אם ראוים הם ליסורין אלו ובהיותם ראוים וחייבים אז לתת לאיש אחד כדרכיו:

א"נ שמעתי שפירשו פ' זה עמ"ש הרמב"ם שכביכול יודע הכל ואין ידיעתו מכרחת וז"ש גדול העצה וכו' אשר עיניך פקוחות ולפניו נגלה הכל ועכ"ז לתת לאיש לשלם לו שכרו כי אין ידיעתו מכרחת עכ"ד ואפשר לדייק היטב הענין במ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דמחשבתו כב יכול אינה מכרחת והראיה דכל מעשה בראשית כבר היה מיום ראשון אך בדיבור מכריח עכ"ד וז"ש אשר עיניך פקוחות דייקא ובזה ידוייק דרך הרמב"ם במשנת הכל צפוי והרשות נתונה עש"ב וידוקדק ויכון מאד לשון הכל צפוי ומשום דהוא צפוי לבד ולא היה דיבור לזה והרשות נתונה:

א"נ אפשר במה שכתב הרשב"א בתשובה סימן י"ט דמש"ה כי לא לאדם דרכו באינו עושה רצונו של מקום אבל בצדיקים כתיב גם כי אלך בגיא צלמות. ובזה פירש מורינו הרב מהרי"ך ז"ל מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר והוא מבואר ודפח"ח. וזה שאמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כי לא לאדם דרכו אך צדיק שאני וז"ש לתת לאיש שהוא צדיק כמשז"ל בעלמא כדרכיו ודרכו יחפץ:

א"נ במ"ש ס' העיקרים דמחסדיו שאינו מעניש כחוטא למלך אך נותן שכר כמשרת המלך. וזה שאמר לתת לאיש כדרכיו לא כמי שחטא למלך אלא כדרכיו של אדם. אך לטובה וכפרי מעלליו שעשה נ"ר לממ"ה הקב"ה וכפי האורות שגרם במעשיו הטובים: