הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 14

ישרפו אותו ואתהן. ואתהן אחת מהן דברי ר"י, רע"א אתהן עד שיחיו שתיהן פרט לאחר מיתת אשתו, ואיכא בינייהו חמותו לאחר מיתת אשתו לר"י היא בשריפה ולר"ע אין חמותו בשריפה אלא אם אשתו ג"כ קיימת ואם לאו איננה בשריפה; ונראה במשמעות פלוגתתן דלר"י אין במשמעות מלת ואתהן אלא את אחת מהן, ולר"ע יש במשמעות מלת ואתהן הוראה כפולה ותאומית, אחת מהן ושתיהן, כהוראת מלת אתהן שבכ"מ רבות נקבות, ופי' אחת מהן כשישנן שתים, ולכוונה זו שינתה התורה במקום זה לכתוב הוראת אחת מהן בלשון ואת הן שהוא לשון רבות ג"כ לכלול שתי הכוונות כאחת, כ"ה פלוגתא דר"י ור"ע אליבא דרבא דהלכתא כוותיה, ובזה נוטה דעת ר"ע יותר אל הפשט מלומר דאשה ואמה דקרא בחמותו ואם חמותו מיירי כמ"ש רש"י והוא דעת ר"ע אליבא דאביי דלית הלכתא כוותיה, וזה דלא כהרא"ם. והנה אביי אמר שם (בסנהדרין ד' ע"ו) דמלת ואתהן חלוקה לשתים וכאלו היה שתי מלות ואת-הן ומלת הן בלשון יונית אחת, ופירושו ואת אחת מהן (ע"ש רש"י); ונראה דמדחזינא (ביבמות צ"ד) דלא הוזכר באביי בתוספת ביאור עד"ז, שהוא באמת קשה מאד לפרש מלת הן שבכ"מ הוא לרבות, להיות כאן על היחיד, י"ל דלרוחא דמלתא אמר כן אביי, כי באמת אין אנו צריכים לחלק התיבה לשתים ולחפש לה דומים מלשון אחר, כי כבר מצאנו מלת את במקום מן כמו בצאתי את העיר (שמות ב'), דתרגומו מן קרתא, קניתי איש את ה' (בראשית ד׳:א׳) מן קדם ה', ירא אנכי אותו (שם ל"ב), דחיל אנא מניה, ורבים כאלה, וכן כאן ואת הן כמו ומהן כלומר אחת משתיהן: