הכתב והקבלה · דברים · פרק 22 · פסוק 28

לא ארשה. הנגינה מלעיל כדין העבר, ופי' שלא נתארסה לאיש מעולם (דאס ניא פער- לאבט וואר), כי רק באופן זה דבר הכתוב דקנסא לאבי', אבל אם היתה ארוסה מלפנים, אף שביום שנאנסה היא פנויי' שוב אין הקנס לאבי' רק לעצמה, כי הלכה כר"ע (כתובות ל"ח) נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה, והמתרגמו בהווה (דאס ניכט פערלאָבט איזט) מתנגד להלכה ולמשפט הלשון. ודע דאיכא מ"ד התם דיליף מג"ש דאף בנתארסה ונתגרשה קנסא לאבי', ומקשינן עלי' היכי אתי' גז"ש ומפקי מפשעי' לגמרי (דמשוה ארוסה כלא ארוסה ומיעקר קרא ממשמעותי' לגמרי) ומשני קרי בי' אשר לא ארוסה. ע"ש. ונ"ל כוונת דבריהם, כי שמות הפעלים יבאו על דרכים משונים אין קץ להם (כמ"ש הראב"ע במאזנים) עד דלפעמים תכונת העבר הוא שם הפעל, כמו תחלת דבר ה' בהושע, שמלת דבר הוא פעל עבר בכל המקרא וכאן הוא לרש"י שם דבר דיבור, וכן בראשית ברא אלהים שתיבת ברא הוא פעל עבר בכ"מ, וכאן הוא שם הפעל וענינו כמו בריאה (ערש"י שם ורוו"ה) וכן לי נקם ושלם, וכן והדבר אין בהם (ירמיה ה') אינם פעלים, אבל שמות הפעלים, וענינם כמו שלום דבור (עמ"ש בפסוק שחת לו), ויש פעלים רבים שאינם מורים כלל על שנוי לא על פעולה, ולא על הפעלה, ואין בכחם כ"א הוראת התאר ודבקו עם נושא המאמר, כמו מה טבו אהליך (במדבר כ"ד) ששיעורו מה עובים המה, וכן ה"א גדלת מאד (תהלים ק"ד) שהוא כמו גדול אתה, והוא מצחות לה"ק להשתמש בפעל עבר ממין הזה במקום שם התאר עם דבור המציאות, וכן כאן להך מ"ד מלת ארשה אף שהוא בתכונת פעל ישמש ג"כ במקום שם, וענינו לא ארוסה, אמנם בא שנוי זה לתועלת הגז"ש. ואף שהדברים האלה אינם להלכה כתבתים להוציא מדעת חסרי בינה בכוונת אמרם בכ"מ אל תקרי, כי אין כוונתם לשנות הקריאה המקובלת, שהרי כאן ישתדלו לבאר פשטות המקרא מוסכם לגז"ש, ואיך ישנו הקריאה, הלא יברחו מן הגרוע אל היותר גרוע, אבל אמת כוונתם בלשון אל תקרי על שנוי המובן, וכבר העירותי ע"ז בכמה מקומות: