הכתב והקבלה · בראשית · פרק 4 · פסוק 16

ויצא קץ. יצא שמח דכתיב הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו שהבטיח לו לבלתי הכות אותו כל מוצאו (מ"ר פכ"ב):

וישב בארץ נוד קדמת עדן. פי' הגר"א נגד עדן כמו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים. פי' שלא הביאו לקראתכם לנגדכם, והארץ המכוונת נגד עדן היא א"י:

בארץ נוד. היא א"י ונקרא א"י נוד ע"ש שעתידין ישראל לנוד ממנו כמו שת"א גלי ומטלטל (הגר"א) ואפשר שנקרא כן גם ע"ש שמחה, כי הכל היו מתאוים להתנודד מארצם לשבת שם, כאמרם אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בא"י כי היתה חשובה לכלם הוא שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ערש"י וזאת הברכה ל"ג י"ז אפסי ארץ) ונאמר (ישעיהו ב׳:ב׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' וגו', ומצאנו שרש נדד גם על התנועה והטלטול הנעשה בשמחה, מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים ס"ז) להתקרב בחבה אל המעמד הנבחר (עי' שבת פ"ח ב'):