הכתב והקבלה · שמות · פרק 9 · פסוק 33

לא נתך. פרשוהו לשון יציקה, כמו כהתוך כסף בתוך כור, ומטר לא יצק ארצה. והנה באמת אין נתך ויצק ענין אחד והפוכים הם זה מזה, יצק על נוזלים שיוצקים אל כלי או על בשר אדם, כמו אשר יצק מים על ידי אלי' וכן כלם, ונתך על דברים מקשים שמתיכים ע"י האש ונעשים נוזלים, ותרגום יצק (גיסען), ותרגום נתך (שמעלצען), והמתרגמו (שטירצען) אינו נכון, ולפי האמת יתורגם (קיין רעגען שמילצט מעהר צור ערדע), וכאשר יאמר רנ"ו, מוסכם הוא בענין התהוות הגשם בשמים הוא כי אדי המים הדקים והקלים העולים תמיד למעלה ע"י חום השמש, בבואם אל האויר העליון משתנה צורתם מצורת מים, כי מתקשים מאד, והאש מתיך אותן האדים הקשים והוא גורם להם המסה ונזילה, ואמר קרא, ומטר לא נתך ארצה. בתפלת משה הלכה לה האש היסודי הזאת מאויר מצרים, ולא התיכה האדים המוקשים כדי להוליד הגשם; ומטעם זה קראו ג"כ רבותינו ענין הגשם בשם גבורות, מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים (ברכות ל"ז), קראום גבורות לפי שנעשה ע"י גבורת אש, כי כל לשון גבורה נופל על דבר המתגבר על דבר זולתו ומחלישו ומדכאו, כענין וגבר ישראל, גבורת מלחמה, וכן גם על דברים שאין בהם רוח חיים, אם המים מתרבים ועולים עד מעל ההרים ומכסים אותם נאמר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו, וכן האש כששולט בנשיאים ומתיכם למים תקרא ג"כ גבורה. עמ"ש בבחקותי בונתתי גשמיכם: