הכתב והקבלה · שמות · פרק 20 · פסוק 4

פסל. ע"ש שנפסל (רש"י), ולפי"ז יהי' שם פסל שם נגזר מן הפעל, וצריכים אנו ג"כ לומר שלא דבר הכתוב אלא בהוה, שסתם פסל צורה הנפסלת מגולם של עץ ואבן, דאל"כ לא ידענו איסור לצורה שאינה נפסלת, כגון שנעשה ע"י יציקה, כיציקת מתכות בדפוס או מעשה יוצר; ולרש"פ אין אנו צריכים לכך, כי שם פסל בשש נקודות הנחתו הראשונה על כל דבר שנעשה לו צורה כצורת אחד מן הדברים הנמצאים בטבע, הן שתהי' צורת אדם או שאר בע"ח או צומח או כוכב וכי"ב, והן שיהי' החומר אבן או עץ או מתכות או צבוע בכותל או ארוג ורקום בבגד וכדומה לזה, כל זה נקרא פסל (איין בילד), וכל שם פסל הנזכר בכתוב הוא הצורה הנעשה לשם ע"א, שעשייתה בלאו ועבודתה במיתה, אבל פסל הנעשה שלא לשם ע"א רק לנוי מותר לעשות, זולת קצת צורות שאסור לעשות אפי' לנוי כגון צורת ארבע חיות ושאר צורות הנזכרות בתלמוד ר"ה וע"ז. ומשם פסל נגזר פעל פְסָל, להראת הפעל של עשיית פסל (בילדען), כמו פסל לך שתי לוחות, ויפסל שני לוחות, דהיינו עשיית פסל בצורת לוח וטבלה מרובעת מאבן גולם, וכן ויפסלוה בוני שלמה היינו אחר שחצבו אבנים גולמים מן ההר היו פוסלים אותה ונותנים להם צורה אם רבוע או עגול או זויות כפי מה שהיו נצרכין לבנין: