הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 23

מכסת הערכך. במנין דמיו, ששמין אותה בדמים ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודה אותה, ובזה מובדל שדה מקנה משדה אחוזה, דבשדה אחוזה דמיו קצובין בתורה, לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל, אבל בשדה מתנה נותן דמי שוויו; ורש"י שכתב דבשדה מקנה יגאל בדמים הקצובים לשדה אחוזה ע"ש, היא דעת ר"א (בערכין י"ד), ואין הלכה כמותו דרבנן פליגי עלי', וראיתי במשנה למלך (פ"ג מערכין הכ"ו) שכתב וז"ל. עמ"ש רש"י גבי שדה מקנה גואל לפי דמים הקצובים לשדה אחוזה, לא ידעתי היכן רמיזה, ע"ש. ומן התימה שלא הזכיר שהיא דעת ר"א:

את מכסת. אין מכסת אלא דמי' מלמד שהוא נותן את שוויו. (ספרא) לשון דמים ישמשו רבותינו על הכסף הניתן למוכר כשקונין חפץ ממנו, אמרו כל הנעשה דמים באחר, אל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים, אקנה מאותך במחיר (שמואל ב כ״ד:כ״ד) תרגומו אזבין מנך בדמין, סוחרי המלך יקנו במחיר (מ"א יו"ד) תרגומו זבנין בדמין. והבינו רבותינו ענין שווי המקח (קויפפרייז) בלשון מכסת, כי תרגום מכסת נסיב, ובלשון זה יתורגם בכ"מ לשון לקיחה, ויקח אחת מצלעותיו תרגומו ונסיב, לכן המס הניקח לאוצר המלך יקרא מכס, שהוא ניקח להכנסת המלך ליציאותיו, (אייננאהמע) והממונה ליקח את המכס נקרא מוכסן (אייננעהמער) התרומה שניתנה לכהנים מרכוש אנשי המלחמה נקרא מכס, והרימות מכס לה' (מטות ל"א) ולא נקרא כן בבחינת הנותן (אבגאבע) כ"א בבחינת המקבל (אייננאהמע) וכל זה דומה ללשון לקיחה שיורה על כל מה שישיג אדם בין ברצון בין שלא ברצון, לקח את כל חבל ארגוב, הוא ע"י כבישה (עראבערן) ולזה הרכוש הניקח במלחמה נקרא מלקוח, וחצית את המלקוח (מטות ל"א) (דאס עראָבערטע, איינגענאָממענע) ברך לקחתי, לקיחה ברצון בין מצד הנותן בין מצד הלוקח. וכמו שיורה לשון לקח על הלוקח דבר מחבירו ע"י מקנה וקנין, לוקחי חטים (שמואל ב ד׳:ו׳) דתרגומו זבני, וכן ונקחה דגן ונאכלה (נחמיה) כן הרכוש המושג על הרוב ע"י מקנה וקנין נקרא נכסים, בנכסים רבים (יהושע כ"ב ח') ומזה האחרון מלת מכסת בקרא דילן, וטעמו שווי מקחו (קויפפרייז) וסמיכות מכסת הערכך כעין סמיכות חזה התנופה, שהוא על הפעולה הנעשה בו, שווי מקחו המוגבל ע"י ערך. ומחקרי הלשון האחרונים נבוכו הרבה בהוראת מכסת ונכסים. ודעת רבותינו מבוארת: