הכתב והקבלה · שמות · פרק 13 · פסוק 7

מצות יאכל. בא הפעל בלשון יחיד והשם בלשון רבים, וכן יותן מים על זרע, מי נדה לא זורק עליו, וכן יותן נחלתו הפעל לשון זכר והשם לשון נקבה, וכן המנחה אשר יעשה מאלה, ולא נמצא נשים יפות ורבים כאלה, ונתחבטו בזה המדקדקים, ולדעת רשד"ל כל הפעלים הסתמיים האלה הם באמת פעלים יוצאים אף אם הם בצורתם מקבלי הפעולה, ע"כ הפעל בא תמיד בלשון זכר ובלשון יחיד כי הוא חוזר לנושא שלא נזכר והוא הנזכר בל"א (מאן) ע' לעיל ע"פ ויושב את משה:

מצות יאכל. דממקרא שלפני זה הייתי אומר כל זמן שיש חגיגה יש מצה כל זמן שאין חגיגה אין מצה ת"ל מצות יאכל, לרבות חיוב מצה אף בזמן שאין חגיגה (מכילתא) ולולי דבריהם הייתי אומר דהנך תרי קראי אתו לאשמעי' מה שהורונו רבותינו דאכילת מצה בשבעת ימים (חוץ לילה ראשונה) אינו אלא רשות, לכן אחר אמרו תחלה תאכל בלשון פועל על האדם, חזר ואמר יאכל בלשון נפעל להורות שאין הצווי רק על הנאכל, כלומר הלחם לא יהיה רק מצה לא חמץ, ועל פועל האכילה אין כאן צווי אלא רשות. ולדעת הגר"א דאכילת מצה כל שבעה מצוה היא, ולא נקרא רשות רק לגבי חוב דלילה ראשון, אתי קרא תניין בנפעל להורות דתאכל דקראי קמא אינו חוב רק מצוה. עמ"ש לעיל י"ב ט"ז כל מלאכה לא יעשה:

ולא יראה לך חמץ. בהרבה מקומות הלמ"ד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא ותרגומו דילי, למי אתה (בראשית ל״ב:י״ח) של מי אתה (ע"ש רש"י), מי אלה לך (שם ל"ג ה') מי אלה להיות שלך, ארץ מצרים לכם הוא (שם מ"ה) תרגומו דילכון, וכן מלת לך כאן פירושו שלך, וכמ"ש רבותינו שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. והא דלא בחר בלשון קצרה ולומר לא יראה חמצך, כי באמת אין החמץ בפסח קרוי לישראל חמצך, דאסור עליו גם ההנאה ממנו וכדאמרו החמץ בפסח אינו ברשותו של ישראל ועשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו לענין בל יראה, ולזה אמר לשון לא יראה לך כלומר שהיה עד הנה שלך וברשותך:

בכל גבולך. פי' בכל רשותך, כי בשם גבול נכלל גם כל שטח הדבר שמן הגבול לצד פנים, עד שיקרא שטח הדבר כולו והתפשטותו לצד פנים בשם גבול (טערריטאָריום, דיסטריקט) כמו הנני מביא מחר ארבה בגבולך, שאין הכוונה על הגבול לבד, ולא בקרב הארץ גם כן. וכן לא נשאר ארבה בכל גבול מצרים, לאו דוקא על הגבול כי אם בכל שטח הארץ, וכמו ושבו בנים לגבולם, ככה גבול כאן ענינו בכל מקום רשות שלך. דומה לזה שם שער שהונח על פתח מבוא העיר והמדינה, ויורה גם על העיר והמדינה עצמה, כמו וירש זרעך את שער אויביו, וכן והלוי אשר בשעריכם (ראה י"ב י"ב):