אבל. אין שם אבל לרש"פ לשון תוגה והספד כמו שרגילין לפרשו (טרויער), כ"א לשון בלבול וטרוף הדעת, שאין דעתו של המתאבל מיושב עליו ואינו יודע מה לעשות (פערוויררט), וכענין מבוכה, אלא שבמבוכה רוצה לצאת ממבוכתו ואינו מוצא לו מוצא, ובאבלות אינו משתדל לצאת מענינו, בשכבר נעשה המעשה ואין להשיב, אלא שמחשבותיו מבולבלים ואין להם סדר הראוי, ולפי שבכ"מ שיש אבל יש תוגה וכן להפך לכן בא אבל לפעמים במקום תוגה, כמו נהפך לאבל מחולנו, והפכתי אבלם לששון, אבל בעצם תוגה לחוד ואבל לחוד, שהיגון פעל הלב, והאבל פעל המחשבה, ומשום כך בא לרוב בהתפעל ויתאבל על בנו, והתאבלו העם מאד, לפי שהמתאבל הוא מסבב לעצמו זה הבלבול, בשהוא מצייר לפניו תמיד מקרה שקרהו ומבלבל מחשבותיו עי"כ, כי אם לא יזכור תמיד את הדבר תתיישב דעתו ויחזרו ציוריו לסדרם, ערש"י (כתובות ד"ו ב') ד"ה ואביי, אבל טריד טרדה דרשות, שאין צערו מצוה אעפ"י שאבלותו מצוה:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · בראשית · פרק 50 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e