הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 49

ירקרק. ירוק שבירוקים (רש"י ממתני' דנגעים פי"א מ"ד ובת"כ) והוא מדלא אמר ירוק, כפל האותיות לרבוי ולהפלגה שיהיה חוזק הירקות שבהצטרף כל הירוקים הוא ירוק מהם. ואמרו בתוספתא פ"א מנגעים ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל (הגר"א שם במשנה. וע"ש בר"ש לפי"ז ירקרק הוא מראה כרכום הנקרא (געלב) כמו ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיה למ"ד) שהוא מראה פנים כרכום (געלבזוכט) והמתרגמים ירקרק (גרין) אינו מדויק. ומראה כנף טווס שאמרה התוספתא אינו בטווס המצוי בינינו, כי לזה כמה גוונים משונים, דנוצותיו ממעל צבעם ירקרק חרוץ (גאלדגרין) נוצץ בזוהר אדמוני, ראשו חזהו וצוארו כמראה תכלת (לאזור בלויא) וקצה נוצת זנבו צבעים שונים כליל כל יופי, וממנו אמרו בילמדנו פ' תזריע, בוא וראה הטווס הזה שס"ה מיני צבעונים יש לו, ובודאי כיונו למין טווס שאיננו רק במראה ירקרק, כי כן מצאנו הטווס נקרא בשני שמות, הבנים, (יחזקאל כ"ז ט"ו) קרנות שן והבנים, דתרגומו טווסין (ערש"י ור"ש ב"מ שם) ותכיים, (מ"א י' כ"ב) קופים ותכיים, דתרגומו טווסין. ונקרא גם דוכיפת, לרש"י חולין ס"ג א', שלעזו פאון שלבייא, (ווילדער פפויא), וכיון דמוכרחים אנו לומר דטווס שאמר סומכוס הוא מין שאינו מצוי בינינו, לא ידענו בבירור דפליגי אדר' אלעזר פן ישנו טווס שמראהו געלב. וכן כהוץ של דקל, שהוא ענף או עלה של תמרה (פאלמבלאטט) אינו מבואר אם כשהוא לח הוא במראה גרין, וכשייבש הוא כמראה נוטה לגעלב. והרב בכ"מ פי"ב מצרעת תמה על הרמב"ם שפסק בזה כסומכוס, ובתוס' (נדה י"ט ב') סתם ירוק הוא כאתרוג לא ככרתי: