ותענה שרה. השתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה לתכלית טוב, כדי להשיבה אל המוצע, שלא תתנהג עוד בגאוה וגאון ודרך רע, כי תקון המוטבע במדה פחותה הוא בהכריחו להטותו לצד המנגד. כמקל המעוות מישרים אותו על ידי הטי' לצד המנגד [רי"א דלא כרמב"ן שמאשים בזה לשרה], כי לשון ענוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו לענות נפש [מטות], שאינו כ"א למנוע מאכילת בשר ושתיית יין, אם תענה את בנותי, להעדר תשמיש, עד מתי מאנת לענות מפני. להיות נכנע לשמוע את המצווה עליו, וזהו שענתה שרי שלא תתרומם נגד גברתה אבל תתנהג בהכנעה לשמוע את אשר תצוה עליה כחיוב שפחה אל גברתה, ומי זה יכריח את הרמב"ן לפרש ענוי זה כמו למען ענותם בסבלותם ענו בכבל רגלו, ולהאשים את שרה אמנו, אמנם הגר היתה פורעת מוסר ותברח מפניה, והמלאך אמר לה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה אין ראוי לך להתגאות או להשתוות אליה, אבל תתנהג עמה בהכנעה, ואז ייטב לך:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · בראשית · פרק 16 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e