הכתב והקבלה · שמות · פרק 28 · פסוק 15

חשן משפט. משפט לשון בירור דברים שמפרש ומברר דבריו (רש"י), ולפי"ז מעשה החושן סתומים, כי לא ביאר מה המה הדברים שע"י החושן מפורשים ומבוררים, אם הם ענינים מהבריאה הראשונה והשתלשלות דורות ראשונים וקורותיהם, או הם צוויים ואזהרות, או תוכחות ויכוחים ודברי למוד וכדומה, ולקמן (פסוק למ"ד) דברי רש"י יותר מבוארים, שכתב, שהחושן נקרא משפט, ע"ש האורים והתומים שהיו נתונים בכפליו, ודבר ישראל נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר אם לא. ולפי"ז פי שנים בהוראת משפט, הא' לשון בירור (גרינדליכע עראֶרטערונג), הב' סדור עשיית דבר ומנהגו, כמו מה יהיה משפט הנער (שופטים י"ג י"ב) דתרגומו מה חזי למעבד לעולימא (בעהאנדלונג, פערהאלטען). והנה מלת חשן, פירש"י (לעיל ד') תכשיט כנגד הלב (החזה), ורשב"ם פי' חשן כמין נרתק וכיס. ונ"ל להוסיף שנקרא כן ע"ש פעולתו, כי התכלית המכוון בחושן הוא לבדוק ולשאול בו צרכי ישראל, כי הכהן המתלבש ברוח הקדש ראה במראה הנבואה באותן אותיות הבולטות בו כנגד פניו, ומצרף מהן תשובה אל הנשאל. ושם חשן הוא בהפך אתוון משם נחש, ותרגום נחש ינחש (ס"פ מקץ) בדקא מבדק. אלא ששם נחש יורה על הבדיקה בעניני חול ודברי הבל ושטות, ושם חשן יורה על הבדיקה בעניני קדש, ולהבדיל בין הקדש והאמת לבין החול והשקר, הטיל בזה הנו"ן בסופו להיותו כשם התאר. ובזה מובדל מעשה חשן באורים ותומים, מעניני שאר הנבואות, כי הנביא על הרוב היה מודיע בנבואתו דברים בלתי קדימת שאלה ובדיקה אחריהם, אמנם הודעת החשן באורים ותומים לא היה רק אחרי שהיה מן הצורך אל הצבור לבדוק ולשאול, ואז היה הכה"ג נותן משפט קצר ותשובה חרוצה בדבור קצר, עשה או לא תעשה. הנה יהיה טעם חשן המשפט, תכשיט שיכולים לבדוק ולהשיג ע"י בירור דבר שאנו מסופקים בו אם לעשות אותו או להמנע ממנו, (שמוק צור אונטערזוכונג איינער גרינדליכען עראֶרטערונג דעס פערהאלטענס). ואונקלס תרגם חשן משפט חשן דינא, נראה שמפרשו על משפטי ה' ותורותיו, אם היה לב"ד ספיקא דדינא היו יכולים להתברר משפטו ע"י שאלת או"ת, וכמ"ש בתיב"ע חשן דינא דבי' מהודע דיניהון דישראל דאתכסי מן דייניא. וכן על פיו יצאו ועל פיו יבאו, תיב"ע על מימרי' יהון עלין למידון דינא, (פינחס כ"ו כ"א). וז"ש (ספ"ז דיומא) אין נשאלין כ"א למלך ולמשוח מלחמה (לצרכי צבור הגדולים כעניני מלחמה וכדומה) ולב"ד הגדול (לפשוט ספיקא דדינא) עי' עירובין מ"ה א' הרי שמואל וב"ד קיים, ופירש"י מידי דאיסור והיתר לא משייל באורים ותומים. ועי' תמורה ט"ז בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה וא"ל ליהושע שאל וא"ל לא בשמים היא:

מעשה חושב. אף שהיה כופלין את החושן אחר כך ואין הצורה הפנימית נראית לא תעשנו מעשה רוקם שאין בו רק צורה אחת (להרמב"ם פ"ח מכלי מקדש) אבל תעשנו מעשה חושב שיהיו שני צורות לשתי קירות היריעה: