הכתב והקבלה · במדבר · פרק 18 · פסוק 27

ונחשב לכם תרומתכם. ר"ל המעשר שקראן הכתוב (למעלה כ"ד) בשם תרומה, אשר אתם לוקחים מישראל, יהיה חשוב בעיניכם כאלו הוא שלכם, כאלו הי' הדגן מגרנכם והתירוש מיקבכם, ואת שלכם אתם מקבלים (ולזה הכ"ף והה"א פתוחים לא שואין להורות על הידוע), כי הוא חלק הנחלה שהיה ראוי לכם בארץ, והישראל הוא העובד עבודתכם לדוש תבואתכם ולמלאות חביות יין מיקביכם, לכן לא תצטערו על שאתם צריכים להיות מן המקבלים ולהחשב למאן דאכל דלאו דילי', ולזה למדו רז"ל ממקרא זה גמר מלאכתן של פירות לעונת המעשרות:

ונחשב לכם תרומתכם. אמרו בירושלמי מניין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ת"ל ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם לא במדה במשקל ובמנין, כ"א במחשבה כלומר מאומד, ואע"ג דהאי קרא בתרומת מעשר הוא דכתיב אם אינו ענין לתרומת מעשר, שהרי נתנה בו תורה שיעור מעשר מן המעשר וצריך שימדוד כדי שיתן השיעור הראוי, תנהו ענין לתרומה גדולה שלא נתנה בה תורה שיעור. (עיי' ר"ש פ"א דתרומות מ"ז, ובפירוש הרמב"ם שם). ובאמת אין רבותינו מוציאים בזה את המקרא מפשטי', דקרא משתעי גם מתרומה גדולה של הלויים להפריש משדותיהן של עצמם, כדאיתא בספרי גם לתלמודא דילן (תמורה ה' ב') סיפי' דקרא מכל מעשרותיכם תרימו, מיירי בתרומה גדולה, ובא ללמדנו בשהקדים לוי את הכהן ולקח מעשרותיו בכרי שחייב בתרומה גדולה, אע"ג דעבר אמימרא דרחמנא להקדים המעשרות, מ"מ אהני ומה שעשה עשוי. ובזה אתי נמי שפיר מה דילפי' מן והרמותם ממנו דצריך להפריש תרומה גדולה מן המוקף, דממנו משמע מן הסמוך לו ותרומת מעשר עצמו נטלת שלא מן המוקף. דבאמת קרא מתרומה גדולה נמי משתעי. אמרו בירושלמי כל הדברים למדין על עצמם ומלמדין על אחרים, ותרומת מעשר מלמדת על אחרים ואינה למדה לעצמה, עיין פרק ב' דבכורים מ"ה וברפ"ב דתרומות בהגר"א:

וכמלאה. לשון בשול תבואה שנתמלאה (רש"י) וכ"כ רד"ק מלא ענינו השלמה והיינו שנשלם ונגמר בשול הפרי. ואין הענבים ביקב עד גמר בשולם, לפירושם צריכים להוסיף מלת תירוש ויצהר, כלומר תירוש ויצהר של מלאה, וכן תריב"ע כחמרא דמליתא, ולולי דבריהם הייתי אומר, שהתירוש והיצהר עצמו נקרא מלאה, להיותם עתה אחר הדריכה עומדים להתמלאות בחביות (דאס צו פיללענדע) והרבה דברים נקראו ע"ש סופם, כמו וטחני קמח, להיות שהחטים עומד להיות קמח אמר עליו וטחני, וכדומה לזה הרבה, ושרש מלא נופל על המקום ועל המתקומם:

מן היקב. יקב הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו. וכל לשון יקב חפירות קרקע הוא, (רש"י) אמת שכן תרגום יקבי המלך (זכריה י״ד:י׳) שיחי מלכא, וכן והישיקו היקבים תירוש ויצהר, תרגומו ויטופין נעוי' חמרא ובירא משחא, והוא הבור והשוחה שלפני הגת שהיין והשמן זב לתוכו, אמנם מצאנו שם יקב על הכלי אם על החלל שדורכין בו הזתים והענבים, כמו יקבים דרכו (איוב כ״ד:י״א) ביקבים לא ידרוך (ישעיהו ט״ז:י׳) ותרגומם מעצרתא, וכן תרגום אונקלס ויב"ע כאן, ובזה אתי שפיר מ"ש בתוספתא וירושלמי, מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב, מאימתי תורמין את הזתים משיטענו הקורה עליהם, ומהך קרא ילפי' שאין תורמין רק מן הגמור (עיי' רמב"ם פ"ה מתרומות ה"ו):